בוטלה צוואת אלמנה סיעודית שהורישה הכל לאחיינה

אחיה של המנוחה ואחיין נוסף התנגדו לצוואה בטענה שהיורש ניצל אותה. אף שלא הוכחה השפעה בלתי הוגנת, נקבע כי האחיין היה מעורב בעריכת הצוואה והמנוחה לא הייתה כשירה קוגניטיבית

השופט פליקס גורודצקי מבית המשפט למשפחה בירושלים קיבל לאחרונה התנגדות לצוואה נוטריונית שהותירה אלמנה ללא ילדים, בה ציוותה את כל רכושה לאחד מאחייניה. שניים מאחיה של המנוחה ואחיין נוסף הגישו התנגדות לקיום הצוואה. הם טענו שהיא לא הייתה כשירה לחתום והאחיין ניצל את מצבה. האחיין טען שהמנוחה הייתה צלולה בדעתה והחליטה כך משום שהוא היחיד מהמשפחה שדאג לה, אך עמדתו נדחתה.

המנוחה נפטרה בשנת 2016. היא הייתה אלמנה ללא ילדים, אך הותירה אחריה מעל 35 יורשים לפי דין, בהם אחים ואחיינים.

8 חודשים לפני פטירתה, בעת שהייתה מאושפזת במחלקה סיעודית בבית אבות, היא חתמה בפני נוטריון על צוואה שלפיה רק אחד מהאחיינים יירש אותה.

לאחר מותה הגיש האחיין-הזוכה בקשה לקיום הצוואה, ואילו שניים מאחיה ואחיין נוסף הגישו התנגדות.

המתנגדים טענו, בין היתר, כי מאחר שמדובר בצוואה נוטריונית שאומתה בבית אבות בו אושפזה המנוחה, בהתאם לתקנות הנוטריונים צריך היה לצרף לה תעודה רפואית. בהעדר תעודה כזאת הצוואה פגומה, והנטל להוכיח שהמנוחה חתמה עליה מרצונה החופשי עובר לאחיין.

לטענת המתנגדים המנוחה הייתה מבולבלת, בלתי עצמאית ולא כשירה לערוך צוואה. הם הוסיפו כי אפילו אם הייתה מבינה משהו מהמתרחש – מה שלא קרה – יש לפסול את הצוואה משום שהיא נערכה כתוצאה מהשפעה בלתי הוגנת של האחיין ששלט בענייניה.

משכך הם ביקשו לבטל הצוואה ולתת צו ירושה.

האחיין טען בתגובה שתעודה רפואית נדרשת לפי החוק רק במצב של אשפוז בבית חולים או ריתוק למיטה, וזה לא היה המצב. לשיטתו, מסמכים רפואיים של המנוחה מעידים שהיא הייתה כשירה לחתום על צוואה.

האחיין הוסיף כי לא היה מעורב בעריכת הצוואה. לדבריו, הוא זה שדאג לה בתקופה שהייתה בבית האבות ונהג בה במסירות ואהבה, וצוות בית האבות יכול להעיד על כך.

הכיר את הנוטריון

לעניין התעודה הרפואית קבע השופט שהיה צריך לצרף כזאת, מכיוון שמשמעות הביטוי "מרותק למיטה" שבחוק הנוטריונים הורחבה בפסיקה, כך שהוא מתייחס גם למצב בו לאדם מבוגר קשה לצאת ממיטתו, להתהלך ללא עזרה או שהוא סובל מבעיות קוגניטיביות.

המנוחה חתמה על הצוואה בעודה יושבת בכיסא גלגלים ובאבחון קוגנטיבי שנערך לה היא קיבלה ציון נמוך, ודי בכך כדי לקבוע שהייתה "מרותקת למיטה". לכן נטל ההוכחה עבר לאחיין.

נקבע שהמתנגדים לא הצליחו להוכיח השפעה בלתי הוגנת משלא הביאו כל פירוט עובדתי מהותי שמבסס את הטענה.

עם זאת, בהתאם לחוות דעת מומחה שלפיה ביום החתימה המנוחה לא הייתה מסוגלת להבחין כראוי בטיבה של הצוואה, השופט קבע שהוכח בפניו שהיא לא הייתה כשירה לחתום עליה. בקביעה זו התבסס השופט גם על מסמכים רפואיים רבים של המנוחה ועדויות של בני משפחה שסיפרו שהיא הייתה מבולבלת ולא תמיד זיתה אותם.

עוד קבע השופט כי האחיין היה מעורב בעריכת הצוואה. כך, בין היתר, לאחיין הייתה היכרות קודמת עם הנוטריון והוא זה שתיאם את הגעתו לבית האבות לצורך החתימה.

השופט הדגיש שהוא ער לעקרון כיבוד רצון המנוחה אך לנוכח אי כשירותה ומעורבות האחיין לא ניתן לומר שהצוואה משקפת את רצונה.

האחיין חויב בהוצאות המתנגדים בסך 50,000 שקל.

• ב"כ המתנגדים: עו"ד עמית אלזם
• ב"כ האחיין: עו"ד שלמה ארדינסט

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין