בן שזכה ברכושה של אמו בצוואתה הראשונה העלה כל טענה אפשרית כנגד צוואה מאוחרת שהציגו אחיו, במסגרתה שינתה האם את דעתה והחליטה לחלק את רכושה שווה בשווה בין ילדיה. בית המשפט לא האמין לו.
בית המשפט למשפחה בתל-אביב הורה לאחרונה על ביטול צוואה שערכה אם לארבעה בשנת 1990 ובמסגרתה הורישה את כל רכושה לאחד מארבעת ילדיה. במקום זאת, קיבל השופט יהורם שקד את טענת שניים מילדיה האחרים, שלפיה המנוחה ערכה ב-1995 צוואה אחרת שחילקה את רכושה שווה ושווה בין ארבעתם – וזו הצוואה החוקית, האחרונה והנכונה שלה.
האם הלכה לעולמה ב-2015. מספר חודשים לאחר מכן הספיק אחד מבניה להשיג צו לקיום צוואה שערכה ב-1990 והורישה לו את כל רכושה, תוך נישול שלושת אחיו. בד בבד הוא מיהר והעביר על שמו את דירתה ואף מכר אותה תמורת 1.25 מיליון שקל.
בין לבין אחיו מצאו צוואה נוספת שאמם ערכה ב-1995 וחילקה את רכושה שווה בשווה בין כל הילדים, והגישו התנגדות לקיום הצוואה המוקדמת.
האחים המתנגדים (התובעים בהליך) טענו כי אחיהם פעל בחוסר תום לב כיוון שידע על הצוואה המאוחרת של אמו לפני שהגיש לקיום את צוואתה המוקדמת ומיהר למכור את דירתה ולשלשל את הכסף לכיסו.
מנגד אחיהם-הנתבע טען כי הצוואה האחרונה מזויפת שכן היא נערכה בעברית – שפה שאמו לא הבינה כלל. בניגוד לכך, הצוואה המוקדמת נערכה על ידי עורך דין שדובר את שפתה – פרסית.
בנוסף הוא טען כי הצוואה נערכה בתקופה שאמו כבר לא הייתה צלולה וככל הנראה היא הושפעה על ידי אחיו.
פשוט, ברור, אמין
אלא שהשופט שקד לא האמין לאף אחת מטענות הנתבע. השופט ציין כי עדותו של עורך הדין על נסיבות חתימת הצוואה שכנעה אותו כי נערכה בנסיבות "טבעיות ורגילות ולא מעוררות תהיה כלשהי".
השופט אף דחה את טענת הנתבע כי אמו לא הייתה צלולה בתקופה זו. "הנתבע לא הפנה למסמכים רפואיים או סיעודיים נכון לאותה תקופה ולא עתר למנות מומחה רפואי, ולמעשה לא תמך טענתו בראיה כלשהי", כתב.
השופט אף הביע תדהמה על העלאת הטענה כי הצוואה נחתמה בהשפעת אחד האחים בהתחשב בכך שמדובר בצווה הוגנת שמחלקת את הרכוש שווה בשווה בין כולם.
"למותר לציין כי אם וככל שמאן דהוא היה מבקש לכפות על המנוחה צוואה לטובתו, אני בספק רב מאד אם היה בוחר לכפות עליה דווקא חלוקה שווה של עזבונה", ציין בהקשר זה.
בהמשך השופט הבהיר כי אינו מאמין לעדות הנתבע כי אמו כלל לא ידעה עברית, כאשר מנגד הובאו עדים אמינים ומהימנים שאישרו כי אמנם המנוחה לא שלטה בשפה על בוריה אבל בהחלט הבינה אותה ותקשרה באמצעותה עם ילדיה, נכדיה, חתניה וכלותיה.
לאור העובדה כי מדובר בסופו של דבר בצוואה רגילה ופשוטה השופט האמין שההתמצאות הבסיסית של המנוחה בשפה העברית הספיקה כדי שתבין אותה.
לפיכך נקבע כי אין שום פגם בצוואה האחרונה של המנוחה – וזו הצוואה שיש לקיים. השופט הורה על ביטול הצו לקיום הצוואה המוקדמת והבהיר כי רק לפנים משורת הדין הוא מחייב את הנתבע בהוצאות מופחתות של כיסוי אגרה ושכ"ט עו"ד של 25,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד ראובן דן גור, עו"ד שי ניצן
- ב"כ הנתבע: מייקל ינאי, עורך דין צוואות
עו"ד רועי חלפון
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין