בית המשפט העליון הפך החלטה של בית המשפט לעניינים מינהליים וקבע שאדם אינו זכאי להמשיך לגור בדירת עמידר שבה חי עם הוריו המנוחים. בפסק הדין נקבע כי מאסרו הממושך קטע את הרצף הנדרש לצורך קבלת מעמד של דייר ממשיך
בית המשפט העליון קיבל לאחרונה ערעור שהגישו המדינה וחברת עמידר על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע, שקבע כי אדם שחי עם הוריו בדירת עמידר זכאי למעמד של דייר ממשיך. שופטי העליון קבעו שמאחר שהאיש אינו זכאי לדיור ציבורי בעצמו, ובשל מאסר בן 13 חודשים, הוא אינו עונה על הקריטריון של מגורים במשך 4 שנים רצופות עם הזכאי לדיור ציבורי שנפטר, במקרה זה אמו של האיש.
בשנת 1973 חתם אביו של האיש על חוזה שכירות עם עמידר ועבר עם אשתו ותשעת ילדיהם לגור בדירה הציבורית.
לאחר מותו של האב בשנת 1977, המשיכה המשפחה להתגורר בדירה, כשהאם נכנסה בנעלי האב כדיירת החוזית.
הבן המשיך לגור עם אמו בדירה למעט תקופות בהן ריצה מאסר, ובין היתר מאסר בן 13 חודשים בין השנים 2014-2015 שבסיומו שב לגור עם אמו. ב-2017 נפטרה האם.
לאחר מות אמו פנה האיש לוועדה המחוזית בעמידר כדי להסדיר את זכויותיו כדייר ממשיך. הוועדה דחתה את הבקשה וגם ערעור שהגיש במשרד הבינוי והשיכון נדחה.
באוקטובר 2021 הגיש האיש עתירה מינהלית וביקש כי תקבע זכאותו להמשיך להתגורר בדירה כדייר ממשיך.
במאי 2022 קיבל בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע את העתירה. בית המשפט עמד על כך שתנאי להכרה באיש כדייר ממשיך הוא מגורים ברציפות בדירה במשך 4 שנים טרם פטירתה של אמו. ואולם, הוא קבע שיש לראות בתקופת המאסר כתקופה קצרה שאינה שוללת את רציפות מגוריו בדירה. עוד נקבע כי ניתן לראות באיש כדייר ממשיך של אביו.
בערעור לבית המשפט העליון טענה המדינה, שיוצגה על ידי עו"ד הדס ערן, כי לא ניתן לראות בתקופת מאסר בת 13 חודשים כתקופה "קצרה וארעית". המדינה הדגישה שההיעדרות לא נכפתה על האיש ואין אינטרס ציבורי לעודד היעדרות מסוג זה.
עמידר, שיוצגה על ידי עו"ד רן שדה ועו"ד הילה כהן, הצטרפה לעמדת המדינה. היא ציינה שאף לשיטתה לא ניתן לראות בתקופת מאסר של 13 חודשים כתקופה קצרה וארעית. היא הוסיפה שקביעת בית משפט שלפיה ניתן לראות במשיב כדייר ממשיך של אביו לא יכולה לעמוד, מאחר שלא ניתן להחיל את הוראות חוק הדיור הציבורי למפרע.
האיש, שיוצג על ידי עו"ד עודד בוקר, ביקש שלא להתערב בפסק הדין והדגיש את התקופה הממושכת בה גר בדירה.
משאב מוגבל
המשנה לנשיאה עוזי פוגלמן הבהיר כי האיש אינו זכאי בעצמו לדיור ציבורי ועליו לעמוד בקריטריון של מגורים רצופים עם הדייר החוזי למשך 4 שנים טרם פטירתו. הוא ציין כי אמנם לפי הפסיקה תקופת מאסר יכולה להיחשב כהיעדרות קצרה וארעית אך תקופת מאסר של 13 חודשים היא משמעותית וממושכת.
השופט כתב שאת דרישת רציפות המגורים יש לפרש על רקע תכליות החוק: "משאב הדיור הציבורי הוא מוגבל ומצוי במחסור תמידי...נוכח האמור, בפסיקה נקבע לא אחת שיש לפרש את תנאי הזכאות לדיור ציבורי בקפדנות".
בנסיבות אלה הוא קבע שלא ניתן לראות באיש כדייר ממשיך של אמו.
במקביל ביטל השופט את קביעת בית המשפט לעניינים מנהליים כי האיש יכול להיות דייר ממשיך מאחר שהתגורר עם אביו לפני פטירתו, כ-20 שנה טרם חקיקת חוק הדיור הציבורי. הוא קבע כי לא ניתן להחיל את החוק למפרע וכי פרשנות זו תוביל להרחבה משמעותית של מעגל הזכאים למעמד של דייר ממשיך.
השופטת יעל וילנר והנשיאה אסתר חיות הצטרפו למסקנה.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב"כ המדינה: עו"ד הדס ערן
- ב"כ עמידר: עו"ד רן שדה ועו"ד הילה כהן
- ב"כ המשיב: עו"ד עודד בוקר
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין