לאחר שהודה בפני אשתו כי בגד בה, חתמו השניים על הסכם שלפיו אם הגבר יחזור לסורו, הוא יאבד את חלקו בדירה המשותפת. הגבר שוב בגד, אז האישה תבעה את ביצוע ההסכם.
גבר ואישה שנישאו ב-1995 והביאו שלושה ילדים לעולם, נקטו בשיטה של הפרדת נכסים וחתמו על הסכם ממון שאושר בבית משפט. ב-1999 הם רכשו דירה יחד – האישה שני שליש, ואילו הבעל – שליש.
לשאלות בענייני משפחה:
כנסו לפורום דיני משפחה
בקיץ 2008 החלה האישה לחשוד כי בעלה מסתיר משהו. היא שיתפה אותו בחשדותיה והוא הודה בפניה שיש לו רומן עם אישה אחרת.
עולמה של האישה חרב עליה. לאחר תחנונים רבים, היא הסכימה לסלוח לבעלה בתנאי אחד, שיוכיח את רצינותו בהמשך הקשר שלהם: השניים חתמו והפקידו אצל עורכת דין הסכם שקבע כי אם הוא יבגוד שוב, חלקו בדירה יעבור על שם הבת.
חודשיים-שלושה אחר כך, האישה גילתה שהרומן בין בעלה למאהבת ממשיך במלוא עוזו. הם שוב רבו, והפעם הוא עזב את הדירה ועבר להתגורר עם האישה האחרת. אלא שהוא סירב לקיים את ההסכם, והודיע לעורכת הדין שלהם על ביטול המתנה וייפוי הכח שניתן לה.
האישה פנתה לבימ"ש לענייני משפחה בתל אביב בתביעה לאכיפת ההתחייבויות.
הבעל הציג כל מיני גרסאות: הוא הכחיש את הבגידה, אחר כך אמר שהאישה הרשתה לו, ומאוחר יותר טען שכל העניין הוא מזימה שנרקמה נגדו.
בית המשפט דחה את הדברים והאמין לאישה, שקיבלה את הבגידה בדמעות ובקושי עצום, אך הסכימה לנסות לשקם את הקשר. יחד עם זאת, תביעתה נדחתה. ביהמ"ש קיבל את הטיעונים המשפטיים של הגבר, וקבע, בין היתר, כי מדובר בהסכם ממון חדש, שלא ניתן לאכוף אותו כיוון שלא אושר בבימ"ש.
בית המשפט קיבל גם את הטענה שלפיה היה צריך לאשר את ההסכם מראש, גם לנוכח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, משום שמדובר ברישום זכויות על שמו של קטין.
האישה הגישה ערעור לביהמ"ש המחוזי בלוד ובו טענה, בין היתר, כי ההסכם אינו הסכם ממון: מדובר בהסכם ספציפי עם הבטחה ותמורה, שביצועו אינו מתנה בגירושין אלא בניהול מערכת יחסים רומנטית אחרת.
שטר ושוברו בצדו
השופט ישעיהו שנלר קיבל את הערעור וקבע כי ההסכם תקף. ראשית, משום שהוא אינו מתייחס לאיזון נכסים כמשמעותו בחוק יחסי ממון. זהו הסכם ספציפי שבא למנוע בגידה, ולכן אין מקום להתייחס אליו כאל "הסכם כלכלי" או "הסכם רגיל" המצריך את אישור בית המשפט. למעשה, ציין השופט, מדובר ב"שטר ושוברו בצידו", כלומר אם הבעל לא יעמוד בהתחייבות שלו, הוא יפסיד את חלקו בדירה.
עוד השופט הסביר כי בהקשר לכך שהעברת הנכס לפי ההסכם היא לקטינה, הרי שכל עוד לא אירע האירוע המפעיל את ההסכם, לא הייתה כל סיבה לפנות לבית המשפט ולבקש את אישורו.
בסופו של דבר, נקבע כי התיק יוחזר לבימ"ש לענייני משפחה, שימצא את הדרך הראויה לאישור העסקה לפי ההסכם. אם לא תימצא דרך כזו, המשמעות תהיה כי עסקת המתנה לא תקפה, אולם המערערת תהיה רשאית לעתור לכל סעד שיביא למימוש התחייבותו של המשיב כלפיה – כלומר ויתור על חלקו בדירה.
השופט ד"ר קובי ורדי והשופט חגי ברנר הצטרפו לפסק הדין, והמשיב ישלם למערערת שכ"ט עו"ד בסך 35,400 שקל.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.