בת 14 חזרה לאוקראינה אחרי שלושה חודשים בארץ, אך המשיכה לשמור על קשר עם משפחתה מרחוק. משרד הפנים ראה בכך עילה לשלילת מעמד אך בית המשפט סבר אחרת
בת לנכד של יהודי שעזבה בסמוך לעלייתה ארצה וחזרה רק לאחרונה, תקבל מעמד בישראל – כך קבע לאחרונה בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה. לאחר שנקבע שוב ושוב בעניינה של הנערה האוקראינית כי עזיבתה משמעה קריעת המשפחה באופן המסכל את בקשתה למעמד, קבע הנשיא רון שפירא כי יש לפרש את נוהל מתן מעמד לנין של יהודי בראי המציאות של ימינו, המאפשרת קיום קשרים משפחתיים גם מרחוק.
מדובר במשפחה ממוצא אוקראיני אשר נכנסה לישראל לראשונה במאי 2018. אבי המשפחה הוא נכד ליהודי, ולכן הוא ואשתו קיבלו מעמד מכוח חוק השבות. בתם, לעומת זאת, נחשבת לנינה של יהודי אשר זכאית למעמד בישראל רק בהינתן תנאים מסוימים המעידים על השתקעות בארץ לאורך זמן.
ואולם הנערה לא ממש נטעה את יתדותיה בישראל, כשעזבה חזרה לאוקראינה כעבור שלושה חודשים ממועד עלייתה. היא חזרה ארצה אחרי כ-4.5 שנים וביקשה באמצעות הוריה להסדיר את מעמדה, אלא שאז היא נתקלה בחומה בצורה. הן רשות האוכלוסין וההגירה והן בית הדין לעררים קבעו כי לנוכח עזיבתה את ישראל ושהייתה הממושכת מחוץ למדינה ללא הוריה – אין אפשרות להסדיר את מעמדה.
המשפחה לא ויתרה והגישה באוקטובר האחרון את הערעור לבית המשפט. לטענתם, הנערה חוותה קשיי התאקלמות קשים ביותר ולכן חזרה לגור זמנית עם סבתה באוקראינה, תוך שמירה על קשר מרחוק, עד אשר הוריה יתבססו בישראל עם דירה ועבודה. אלא שאז פרצו מגפת הקורונה ומלחמת רוסיה-אוקראינה מה שגרם לעיכוב בחזרתה ארצה.
לטענת ההורים, הם לא ידעו שהוצאת בתם מישראל תסכל קבלת מעמד עבורה, ובנסיבות אלה ראוי להתחשב בהם ולקבל את העתירה על-מנת שלא לקרוע לגזרים את המשפחה.
מנגד טען משרד הפנים כי ההחלטות שניתנו נכונות ואין להתערב בהן. הוא הפנה את המשפחה לנסות ולהסדיר את מעמד הבת מטעמים הומניטריים.
"סנקציה בלתי אנושית"
השופט שפירא כתב כי ההחלטה שלא להעניק מעמד לנערה אינה מביאה לידי ביטוי את ערך שמירת התא המשפחתי במציאות של היום, בה ניתן לשמור על קשר גם מרחוק. הוא הדגיש שאין מחלוקת כי הקשר בין בני המשפחה לא נותק בשום שלב, גם כשהבת שהתה באוקראינה, כאשר ההורים המשיכו בתקופה זו להכין את הקרקע לאיחוד העתידי של המשפחה בישראל באמצעות חיפוש אחר בית ועבודה. באותה תקופה הם גם שלחו כספים לבתם ואף ערכו ביקורים באוקראינה באופן זמני עד שיתאפשר להם לחיות כמשפחה בישראל.
על רקע זה כתב השופט כי ההחלטה שלא לתת מעמד לבת "מהווה בפועל סנקציה לא מידתית (שלא לומר בלתי אנושית) למשפחה". בהקשר לכך הוא קבע שהליך הסדרת מעמד מטעמים הומניטריים אינו מהווה חלופה ראויה ואינו מרפא את הפגם שנפל בהחלטת משרד הפנים.
השופט ציין ששיקול הדעת הנתון למשרד הפנים בהענקת רישיונות לישיבת קבע הינו רחב. בנוסף, הזכות לחיי משפחה הוכרה בפסיקה כזכות יסוד חוקתית הקשורה לכבוד האדם. בנסיבות אלה קבע השופט שיש לפרש את נוהל מתן מעמד לנין של יהודי באופן שיתאים למציאות החיים כיום. לדבריו אין לאלץ נכדים של יהודים, שהינם זכאי שבות, להיפרד מילדיהם כתנאי לעלייתם ארצה.
לפיכך השופט קיבל את הערעור וקבע שהנערה תקבל מעמד בישראל. משרד הפנים חויב לשלם למשפחה הוצאות בסך 10,000 שקל.
- ב"כ המשפחה: עו"ד נעמי קסל
- ב"כ משרד הפנים לא צוין/ה
לפסק הדין המלא בתיק עמ"נ 30397-10-23
עו"ד אליהו עטר
עוסק/ת ב-
אזרחויות ואשרות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין