האם לא הייתה יהודיה במועד הלידה והאב טען כי הבנות נולדו בניגוד לרצונו. בית המשפט חייב את האב במזונות נמוכים יחסית לנוכח פערים במצב הכלכלי של הצדדים
השופטת אפרת ונקרט הכריעה לאחרונה בסכסוך בין הורים לילדות בנות 3 ו-5. המחלוקת המרכזית הייתה בשאלה מה הדין שלפיו ייקבע שיעור המזונות שכן האם והבנות לא היו יהודיות במועד הלידה ועברו גיור לאחר מכן. השופטת פסקה לפי הדין העברי וקבעה כי בהתאם להלכת בע״מ 919/15 יש לחלק את המזונות לפי יכולתם הכלכלית של הצדדים וזמני השהות. בסופו של דבר האב חויב במזונות של 1,800 שקל עבור שתי הילדות.
הילדות נולדו ב-2015 ו-2016. האב יהודי והאם לא הייתה יהודיה אך במהלך ההליך התגיירה יחד עם הקטינות.
בתביעת המזונות טענה האם כי לנוכח גיל הבנות יש להטיל את חובת המזונות במלואה על האב.
האם ציינה כי היא משתכרת כ-25,000 שקל לחודש וכי יש לה הכנסה נוספת של 9,000 שקל ועמה דירות בבעלותה. צרכי הקטינות עומדים לטענתה על סך של 2,230 שקל לחודש לכל אחת מהן.
האב ציין כי הוא בן 57, אינו בקו הבריאות וסובל מפוסט טראומה בגין אירועים שונים בעברו. לדבריו, מצבו פוגע ביכולתו לעבוד באופן סדיר. הוא הוסיף כי אינו דובר עברית למרות שנותיו הרבות בארץ.
עוד לטענתו, הקשר בין הצדדים היה מזדמן והוא נפל קורבן לידי התובעת שהפכה אותו לאב בעל כורחו תוך ניצול מצבו הנפשי. לדבריו היא מתנגדת לכל קשר שלו עם הילדות ורואה בו רק מקור כספי. הוא הוסיף כי האם לא הוכיחה שהליך הגיור הושלם ויש להחיל את חוק המזונות שקובע כי חובת המזונות מוטלת על שני ההורים בשיעור יחסי להכנסותיהם. לדבריו, הוא משתכר כ-7,500 שקל לחודש בלבד.
חובה מוסרית
השופטת אפרת ונקרט מבית המשפט למשפחה בפתח תקווה הבהירה כי להנתבע חייב במזונות הקטינות ללא קשר לנסיבות הולדתן כך שאין צורך להכריע במחלוקת בנושא.
היא ציינה כי האב יהודי ולכן חל עליו הדין העברי. היא אימצה גישה הלכתית המחייבת את האב במזונות גם ביחס לילדים שנולדו לו מאם לא יהודיה, מכוח חובתו המוסרית כלפיהם.
משהחיוב נשען על הנימוק המוסרי מצאה השופטת להחיל את חיוב המזונות על שני ההורים, ללא קשר לגיל הקטינות, בדומה לחובה החלה לאחר גיל 6 בהתאם לבע״מ 919/15. זאת, תוך מתן משקל להכנסות ההורים מכל מקור ולמצבם הכלכלי כמו גם לחלוקת זמני השהות של הקטינות עם ההורים ונטל גידולן. היא ציינה כי בבע״מ 919/15 עצמו נקבע כי אין זה מן הנמנע להחיל את הכללים שנקבעו בו במקרים המתאימים גם ביחס לקטינים מתחת לגיל 6.
השופטת הביאה בחשבון את מצבה הכלכלי האיתן של התובעת וקבעה כי יחס ההכנסות עומד על 75% לטובת האם לעומת 25% לאב.
עם זאת, מכיוון שהאם היא המטפלת היחידה והבלעדית בקטינות, שאחת מהן עם צרכים מיוחדים, יש להגדיל את שיעור השתתפותו במזונות מעבר ל-25%.
בסופו של דבר קבעה השופטת שהאב ישלם סך של 1,000 שקל עבור אחת הבנות ו-800 שקל נוספים עבור הבת הנוספת, עד הגיען לגיל 18. בנוסף הוא חויב ב-25% מהוצאות החינוך וההוצאות הרפואיות המיוחדות. עוד חויב האב בדמי טיפול של 350 שקל בגין כל אחת מהקטינות עד גיל 12.
האב חויב בהוצאות בסך 5,000 שקל.
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד מלכה ליברנט
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין