לפני 30 שנה נולד התינוק בזירוז, ונמצא כי הוא סובל מדימום מוחי. טענת האם לרשלנות בלידה נדחתה, ואולם השופטת קבעה שהאוטונומיה שלה נפגעה כשלא הוסברה לה המשמעות של כמות מי השפיר והאפשרות לניתוח קיסרי
בגלל פגיעה באוטונומיה: אם לבן 30 שסבל מדימום מוחי בלידה שהותיר נזקים, תקבל פיצויים והוצאות של כמעט חצי מיליון שקל. השופטת חדוה וינבאום וולצקי מבית המשפט המחוזי בתל אביב אומנם דחתה את טענת הרשלנות בתהליך הלידה, אך מנגד קבעה שהצוות הרפואי לא פעל כשורה כשלא סיפק לאם מידע מלא על כמות מי השפיר שלה - מה שמנע ממנה לקבל החלטה מושכלת האם לבצע זירוז, או ללדת בדרך אחרת.
בנובמבר 1995 ילדה התובעת את בנה, התובע, בבית החולים רמב"ם, כשהיא בשבוע ה-37 להריונה. יומיים טרם הלידה היא אושפזה בין היתר בשל חשש למיעוט מי שפיר, והוסבר לה שנכון יהיה לבצע זירוז. למחרת האם דיווחה שהפסיקה להרגיש תנועות עובר, ואולם כעבור יום נוסף - יום הלידה - התנועות חזרו, כמות מי השפיר עלתה והמוניטור היה תקין.
למרות זאת החליט הצוות על ביצוע הזירוז, והתובע נולד במשקל 2.9 ק"ג עם ציון אפגר תקין. אלא שביום השישי לחייו בדיקת אולטרסאונד הראתה שהוא סובל מדימום מוחי, כאשר בהמשך אובחן עם מוטציה גנטית. בפסק הדין נכתב שהצעיר טופל לאורך ילדותו באופן אינטנסיבי בין השאר בשל קשיים מוטוריים וקוגניטיביים, כאשר לאחר מאמצים רבים הצליח להשיג תעודת בגרות ואף לעבוד למחייתו.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט על סף תקופת ההתיישנות, באוקטובר 2020, טענו האם ובנה לרשלנות בעצם ההחלטה על זירוז הלידה, מה שלשיטתם הוביל לדימום המוחי ולנזקים בהמשך. טענה נוספת הייתה לפגיעה באוטונומיה של האם: לדבריה לא הוסברה לה משמעות עליית כמות מי השפיר ביום הלידה, כמו גם האפשרות לסיים את הלידה בניתוח קיסרי ולאו דווקא בזירוז.
המדינה, כבעלת בית החולים החיפאי, טענה מנגד שהצוות הרפואי פעל באופן תקין, כאשר לשיטתה הדימום המוחי שנצפה אצל התובע אינו קשור לתהליך הלידה, אלא אירע מסיבה שאינה ידועה.
לא קיבלה עדכון
השופטת וינבאום וולצקי קבעה שלא הוכחה רשלנות רפואית בעצם תהליך הלידה. "בנסיבות בהן שתי בדיקות מי שפיר הצביעו על מיעוט קיצוני של מי השפיר, ומדובר בשבוע היריון מתקדם - לא ניתן לומר שהצעת הצוות הרפואית לבחור האם להתחיל בהשראת (=זירוז) לידה או להמתין, חורגת מסטנדרט טיפול מקובל", כתבה.
בהקשר לכך קיבלה השופטת את טענת המדינה לפיה אין אפשרות לדעת מהי הסיבה לפרוץ הדימום המוחי - כלומר אין יכולת ודאית לקשור אותה לזירוז שבוצע. בפסק הדין נכתב שאין אלא לקבוע כי מדובר באותם "מקרים עצובים שבהם נגרם נזק בלידה או בסמוך לה מסיבה עלומה, שאין לו אחראי בנזיקין".
לצד זאת קיבלה השופטת את טענת התביעה לפגיעה באוטונומיה. היא קבעה שהיעדר רישום ביחס לעדכון האם ביום הלידה לגבי כמות מי השפיר החדשה והמשופרת שנמצאה אצלה, תומכת בטענתה כי דבר לא נאמר לה, ושהנושא כלל לא נפתח לדיון מחדש. נקבע שהסתרת המידע מהווה הפרת חובת הגילוי ומניעת האם מלקבל החלטה מושכלת בנוגע להמשך תהליך הלידה.
החלטת השופטת הייתה לפסוק לאם פיצוי בסך 350 אלף שקל בגין הפגיעה באוטונומיה, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כ-118 אלף שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד ישראל וינברג ועו"ד לאוניד לנדו
- ב"כ הנתבעת: עו"ד דב לוין ועו"ד דביר סקעת
עו"ד מירב אשל
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.