כל הילדים מעל גיל 6, אחד מהם מאובחן על הרצף האוטיסטי. האב מגדל אותם כבר 5 שנים לבד ונכון לעכשיו יזכה בהשתתפות במימון חצי מההוצאות שלהם
שופטת בית המשפט למשפחה בחיפה הילה גורביץ עובדיה חייבה לאחרונה אם לשלושה ילדים לשלם לאביהם מזונות זמניים של 3,900 שקלים (כולל הוצאות מגורים). האם, שעזבה את הארץ ב-2017 השאירה את האב לגדל את הילדים לבד. מאחר שכולם מעל גיל 6 והאם לא מקיימת איתם זמני שהות, היא חויבה לשלם חצי מההוצאות המשוערות שלהם.
להורים בת בגיל 14 ושני בנים – האמצעי בן 12 והקטן בן 10 ומאובחן עם אוטיזם, אפילפסיה והפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD). ב-2015 הם נפרדו ומאז מתנהל ביניהם סכסוך משפטי בעצימות גבוהה, בין היתר עקב טענות מצד האם לאלימות והסתה של הילדים. ב-2016 המשמורת על הילדים הועברה לאב. כעבור מספר חודשים האם עברה לחו"ל ומאז כמעט שלא נפגשה איתם.
כשנה לאחר המעבר דחתה השופטת הילה גורביץ עובדיה בקשה שהגיש האב לפסיקת מזונות זמניים בין היתר מאחר שבאותו שלב הוא החזיק בכל הרכוש המשותף.
אבל ב-2020 הסתיים הסכסוך על הרכוש, האב שילם לאם 655 אלף שקל תמורת חלקה בדירה המשותפת ונקבע דיון מחודש בסוגיית המזונות. אלא שהאם לא התייצבה לדיון אף שהוסכם שתשתתף בו מרחוק (בהיוועדות חזותית).
בהחלטה שניתנה באותו היום קבעה השופטת שהאב, שמגדל לבדו את הילדים, זכאי למסגרת כלכלית קבועה ויציבה. לפיכך, היא חייבה את האם לשלם לילדים הגדולים 1,800 שקלים ואילו לבן הקטן 300 שקלים בלבד בהתחשב בכך שהוא מקבל מביטוח לאומי קצבה בסך 2,600 שקלים.
הקצבה לא תופחת
אלא שבעקבות ערעור שהגישה האם לבית המשפט המחוזי, התיק הוחזר לשופטת גורביץ עובדיה, על מנת שתיתן החלטה חדשה ומנומקת. הפעם, השופטת הגיעה למסקנה שסכום המזונות צריך להיות גדול יותר.
השופטת ציינה כי מאחר שכל הילדים מעל גיל 6 האם צריכה להשתתף במימון צרכיהם בהתאם להלכה של בית המשפט העליון, וזאת בהתחשב ביכולות הכלכליות שלה ביחס לאלה של האב, בחלוקת זמני השהות ובכלל נסיבות המקרה.
השופטת קבעה כי מאחר שההורים לא הוכיחו את צרכי הילדים היא העמידה אותם על הצרכים המשוערים שנקבעו בפסיקה בסך 1,600 שקלים לילד. את הוצאות המגורים היא העמידה על 3,000 שקלים בהתאם לתשלומי המשכנתה של האב. השופטת הוסיפה כי היא לא מתכוונת להפחית הפעם את קצבת הנכות מהוצאותיו של הילד הקטן, מאחר שמהתסקירים בעניינו עלה כי היא משמשת למימון טיפולים.
השופטת הוסיפה כי ההורים לא הוכיחו את ההכנסות שלהם אבל מהנתונים שכן אפשר היה לחלץ היא הגיעה למסקנה שמצבם הכלכלי דומה, וכל אחד מהם נשאר עם הכנסה פנויה בשיעור דומה (האם 5,300 שקלים והאב 6,000 שקלים).
עוד לקחה השופטת בחשבון את העובדה שהאב מממן לבד את כל הצרכים של הילדים כיוון שהאם לא מקיימת איתם זמני שהות.
בסיכומו של דבר, השופטת קבעה כי האם תשלם לאב חצי מצרכי הילדים המשוערים, שעומדים על 7,800 שקלים. כלומר, היא חייבה אותה לשלם 800 שקלים לכל ילד ועוד 1,500 שקלים השתתפות בהוצאות המגורים. בנוסף, תממן האם חצי מההוצאות הרפואיות והחינוכיות החריגות של הילדים.
להחלטה תלה"מ 12253-03-17
עו"ד אהוד גרין
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.