שי קסוטו הודה במכירת דלקים מהולים בהיקפים עצומים, והורשע בעבירות מס בהיקף של כ-100 מיליון שקל. ללא כל הצדקה עניינית, המדינה הטילה את כל השומה עליו ופטרה את שני חבריו לראשות הארגון.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל חלקית את ערעורו של שי קסוטו, שהורשע בהעלמות של מס של עשרות מיליונים, והפחית במידה ניכרת – מיליונים רבים – את ההכנסות מהן מחושב המס שעליו יהיה לשלם. השופטת מיכל אגמון-גונן קיבלה, בין היתר, את הטענה בדבר אכיפה בררנית כלפי קסוטו בשונה משני חבריו הבכירים לארגון.
המערער, שי קסוטו, הואשם יחד עם 28 אנשים וחברות, בכך שבין השנים 2002-2005, מהל דלק ומכר אותו לצרכנים שהאמינו כי הוא תקני, בסכום שאינו נופל מ-99 מיליון שקל. לפי כתב האישום, הוא היה "מקום שני בארגון", יחד עם שני אחים, שאחד מהם היה "בדרגה" שלו והשני עמד בראשות הארגון.
בכל הקשור למס, הוא הודה והורשע בכך שיחד עם עם אחרים, השמיד ניירות וספרי הנהלת חשבונות של חלק מהחברות בארגון, במטרה להעלים את מחזור ההכנסות האמיתי של הארגון. הוא הורשע בעבירות על פקודת מס הכנסה – שימוש במירמה, עורמה ותחבולה, יחד עם חוק מאבק בארגוני פשיעה.
בעקבות זאת "פקיד שומה רחובות" הוציא לו שומות מס הכנסה בהן יוחסו לו הכנסות של מאות מיליוני שקלים. המערער טען כי השומות מבוססות ואינן קובעות מס אמת.
בין היתר, נטען כי ההכנסה הכלולה בשומות מבוססת על כלל החשבוניות הכוזבות, למרות שלפי כתב האישום חלקן הונפקו בגין עסקאות שכלל לא בוצעו או הונפקו לחברי הארגון (במטרה לקזז תשומות בספרים), כלומר אינן משקפות פעילות עסקית או הכנסה אמיתית.
המערער אף טען לאכיפה בררנית היות שהורשע כאחד משלושת ראשי הארגון, ולמרות זאת פקיד השומה הוציא שומת מס רק לו. כלומר, לטענת המערער הוא חויב לשלם מס על מלוא ההכנסות שלא בצדק.
לא מתאים למאה ה-21
השופטת אגמון-גונן ניתחה את הדברים על פני 86 עמודים. בסופם היא אמנם דחתה חלק מטענות הערעור, אולם השופטת הגיעה למסקנה שאכן נפלו פגמים באופן חישוב ההכנסות. בכתב האישום שבו הורשע המערער צוין כי סכום חשבוניות פיקטיביות היה כ-302 מיליון שקלים, אולם המכירה עמדה על כ-99 מיליון שקלים. לכן השופטת הבהירה כי רק הכנסה זו תהווה בסיס לשומות המס, ולא כלל הסכום.
השופטת הגיעה למסקנה כי פרשנות פקיד השומה את כתב האישום אינה סבירה ואינה נתמכת בו. בנוסף, השופטת קיבלה את הטענה שיש לנכות הוצאות בגין רכישת דלקים, ובהקשר זה קיבלה את חוות דעתו של רו"ח מטעם המערער.
בהמשך השופטת גם קבעה כי זהו "מקרה מובהק של תוצאה של אכיפה בררנית". השופטת דחתה את טענת המדינה שלפיה בכל הקשור לשני האחים, הנתונים הגיעו לפקיד שומה ברמלה באיחור – בעוד שלפקיד שומה רחובות שעסק במערער הן הגיעו בזמן – כך שהשומות כלפיהם התיישנו.
השופטת הזכירה שמדובר במאה ה-21, ובוודאי שנימוק כזה אינו ענייני ואינו מצדיק אבחנה בין השלושה. לכן השופטת סברה כי התוצאה הראויה היא לייחס למערער רק שליש מהכנסות הארגון, כאילו הוצאו שומות גם לשני חבריו.
בסיכומו של דבר, חלקו של המערער ממנו יחושב המס יעמוד רק על שליש מהכנסות של 99 מיליון שקל, ובניכוי הוצאות. פירוט מדויק נמצא בסיום פסק הדין.
בתוך כך השופטת ציינה שראוי שפקיד השומה ילמד את הדברים, לאור הבעייתיות בהתנהלותו.
לקריאת פסק הדין בע"מ 9601-04-10
- ב"כ המערער: עו"ד רענן גל, עו"ד רואי פלס
- ב"כ המשיב: עו"ד עמי עבר הדני (ממונה על עניינים אזרחיים, פרקליטות מחוז ת"א)
עו"ד זהר נסים
עוסק/ת ב-
מיסים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.