הסבתא הותירה צוואה בה הורישה את כל רכושה לבתה היחידה. הנכדות טענו שצוואה מוקדמת יותר היא צוואה הדדית והסבתא הייתה מנועה מלשנות אותה, אך עמדתן נדחתה
השופטת מירה דהן דחתה לאחרונה התנגדות לצוואה שהגידו שתי נכדותיה של אישה שנפטרה לפני כ-6 שנים. דודתן, בתה היחידה, ביקשה לקיים צוואה מ-2012 שלפיה היא זוכה בכל הרכוש. המתנגדות טענו שיש לקיים צוואה מ-2009 שלפיה הרכוש עובר לנכדים בחלקים שווים. השופטת קבעה שהסבתא הייתה רשאית לשנות את צוואתה המוקדמת ולא חלות עליה המגבלות הנוגעות לצוואות הדדיות.
הסבתא נפטרה בדצמבר 2017. שתי נכדותיה, בנותיו של בנה המנוח שהלך לעולמו ב-1994, התנגדו לקיום צוואתה האחרונה מ-2012.
סב המשפחה נפטר כארבע שנים לפני הסבתא, ב-2013. הנכדות טענו כי הצוואות שערכו הסבים המנוחים ב-1996 וב-2009 הן צוואת הדדיות.
הן סיפרו שאביהן הלך לעולמו בנסיבות טראגיות כשהיו ילדות קטנות. בנסיבות אלה עברו הסבים לגור ברחוב בו הן גרו עם אמן ונוצר ביניהם קשר קרוב בהרבה מהמקובל.
לטענתן, כשנתיים לאחר פטירת אביהן, ב-1996, ערכו הסבים צוואות משותפות והדדיות במסגרתן ציוו את כל רכושם זה לזו, ואם מי מהם לא יהיה בין החיים, לארבעת נכדיהם בחלקים שווים (שתי המתנגדות ושני הילדים של בתם).
ב-2009 אישרו המנוחים את רצונם המשותף בצוואות משותפות והדדיות נוספות, שהשוני המהותי היחיד בינן לבין צוואת 1996 נגע לזהות מנהל העזבון.
הנכדות הוסיפו שלאחר מות סבתן התברר להן שהיא ערכה צוואה נוספת בה קבעה כי בתה (דודה שלהן) היא היורשת היחידה.
לשיטתן, צוואת 2009 היא צוואה הדדית שכדי לבטלה הסבתא הייתה צריכה, בין היתר, לשלוח הודעת ביטול לסב שהיה עדיין בחיים. לא רק שהודעה כזו לא נמסרה אלא שגם לו הייתה נמסרת, המנוח לא היה כשיר לקבלה.
מנגד, הדודה טענה כי צוואת 2009 היא צוואה רגילה ואישית, ולא צוואה הדדית. לדבריה, הסבתא ערכה את צוואתה המאוחרת ב-2012 כשהיא במצב קוגניטיבי טוב ובחרה לעשות זאת בהבנה מלאה ומתוך רצון שאינו משתמע לשתי פנים להוריש לה את רכושה. היא הוסיפה כי התנהגות בלתי נורמטיבית של הנכדות והתנכרות שלהן למנוחה הן שהניעו אותה להוריש את מלוא עזבונה לבתה היחידה.
יורש במקום יורש
סגנית הנשיא מירה דהן מבית המשפט למשפחה בתל אביב דחתה את התנגדות הנכדות. היא הבהירה כי בצוואות הדדיות אינטרס ההסתמכות בין הצוואה האחת לצוואה האחרת הוא העיקר.
השופטת קבעה שצוואת המנוחה מ-2009 לא נעשתה מתוך הסתמכות על צוואת המנוח. זאת, אף שנערכה באותו יום, בשני מסמכים נפרדים, ובנוסח זהה שלפיו במועד פטירת המצווה יועבר רכושו לבן זוגו ואם לא יהיה בן הזוג בחיים, הרכוש יעבור לארבעת הנכדים.
השופטת ציינה שהמנוחה כתבה את הוראות הצוואה בגוף ראשון, כותרת הצוואה אינה "הדדית", ואין בה התייחסות כלשהי לצוואת המנוח או להוראותיו.
היא הבהירה כי ההסדר בצוואת 2009 הוא של יורש במקום יורש, כלומר, המנוחה היא היורשת הראשונה של מלוא הרכוש של הסב, ולאחר שקיבלה את הרכוש אותו ההסדר מוצה והיא יכולה להעביר את הרכוש הלאה בחייה לפי שתחפוץ.
בנסיבות אלה דחתה השופטת את טענת המתנגדות כי המנוחה לא הייתה רשאית לערוך את צוואת 2012.
המתנגדות חובו בהוצאות בסך 20,000 שקל.
- ב״כ המתנגדות: עו"ד מרב אבישי
- ב״כ המבקשת: לא צוין
עו"ד יוסף אמר
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין