ערב החתימה על הסכם מכר ואחרי החלפת מספר טיוטות, הודיעו בעלי דירה לרוכשים כי החליטו למכור את הדירה למישהי אחרת. הרוכשים הפוטנציאליים תבעו פיצוי, אך השופטת קבעה שהמוכרים נהגו בתום לב
בית משפט השלום בראשון לציון דחה את תביעתם של בני זוג נגד מי שלטענתם התחייבו למכור להם דירה ונסוגו ברגע באחרון מעסקת המכר. השופטת כרמית בן אליעזר הגיעה למסקנה שהמוכרים פעלו בתום לב ובחרו בקונה אחרת מסיבות ענייניות.
במהלך שנת 2017 הנתבעים הציעו את ביתם למכירה באמצעות מתווכת. לאחר משא ומתן שכלל החלפת טיוטות בין עורכי דין נקבע מועד לחתימת חוזה. ערב החתימה, הנתבעים הודיעו לתובעים כי החליטו למכור את הדירה לקונה אחרת, וכך אכן קרה.
בעקבות זאת הגישו התובעים את תביעתם לפיצויים, בה טענו כי בין הצדדים השתכלל חוזה מחייב למכירת הדירה, ולכן יש לחייבם בפיצוי המוסכם שנקבע בגין הפרתו.
לחילופין, הם דרשו פיצוי בגין ניהול משא ומתן בחוסר תום לב, בטענה שהנתבעים השתמשו בהם כקלף מיקוח וכ"מנוף" לצורך ניהול מו"מ מקביל עם הקונה האחרת מאחורי גבם.
מנגד, הנתבעים טענו שבינם לבין התובעים לא התגבש חוזה, וכי הם נהגו לאורך כל הדרך בתום לב מוחלט, החל מניהול המשא ומתן ועד לפרישתם ממנו.
איבדו את האמון
השופטת בן אליעזר ניתחה את העדויות השונות של הצדדים, וכן של עדים נוספים, ובהם המתווכת. בסופו של דבר היא דחתה את גרסת התובעים ושוכנעה כי העובדות שונות מכפי שהציגו. לעומת זאת, השופטת סברה שעדות הנתבע היתה אותנטית ואמינה ביותר.
השופטת שוכנעה בין היתר כי במהלך תקופת המגעים בין התובעים לנתבעים, המתווכת היא זו שניהלה מגעים מדי פעם עם הקונה האחרת, ללא ידיעת הנתבעים. רק מספר ימים לפני סוף התקופה, הקונה הודיעה למתווכת שהיא מעוניינת בדירה, וזו עדכנה את הנתבע. הצעתה של הרוכשת היתה גבוהה ב-100,000 שקל מזו של התובעים, ואפילו אז הנתבעים התכוונו לדבוק במשא ומתן עם התובעים.
אלא שהתנהגות התובעת במהלך המשא ומתן כללה מניפולציות רגשיות שונות וגרמה לאובדן האמון של הנתבעים בתובעים. בשלב מסוים היא אף ניסתה לפנות אל המתווכת מאחורי גבם של הנתבעים ולהציע לה כספים על מנת שהבית יימכר לה ולא לקונה האחרת, וזה היה מבחינת הנתבעים "הקש ששבר את גב הגמל".
בנסיבות אלה השופטת קבעה כי "על אף השלב המתקדם אליו הגיע המשא ומתן, מצאתי כי פרישתם של הנתבעים ממנו נעשתה בתום לב, ובמסגרת זכותם הלגיטימית לבחור שלא להתקשר בהסכם מחייב עם התובעים על רקע הגילויים האמורים".
כמו כן, השופטת סברה שלא התגבש חוזה מחייב בין הצדדים, וזאת מאחר שמלכתחילה הם הסכימו שמדובר בטיוטות, כך שאפילו אם התגבשה כוונה וסוכמו מרבית הפרטים, הרי שהצדדים סיכמו שחתימה על חוזה (שלא נחתם) היא תנאי לקשר משפטי מחייב.
התובעים חויבו לשלם לנתבעים שכר טרחת עו"ד בסך 25,000 שקל, והוצאות משפט.
- ב"כ התובעים: עו"ד רווית כ"ץ
- ב"כ הנתבעים: עו"ד עו"ד טל פינק
עו"ד מירי וינברגר
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין