האישה טענה כי היא זכאית למחצית מהרכוש שבעלה צבר לפני הנישואים משום שהם היו באותה תקופה ידועים בציבור. מה היו העובדות העסיסיות שהתגלו במשפט ושללו ממנה בסופו של דבר את חלוקת הרכוש?
בית הדין הרבני בנתניה הכריע באחרונה בתביעת גירושין וחלוקת רכוש שבני זוג הגישו לפני כעשור. למרות העובדה שבני הזוג היו יחד זמן רב לפני הנישואים, הדיינים קבעו כי מלבד לסכום הכתובה – 50 אלף שקל – האישה לא זכאית לקבל מהבעל דבר, בין היתר משום שהיא ניהלה מערכות יחסים מקבילות ולא הוכיחה שותפות כלכלית.
בני הזוג אמנם נישאו ב-2004 אך הם חיו יחד מאמצע שנות ה-90 והביאו לעולם ילד עוד לפני שנישאו.
זמן קצר לאחר הנישואים, יחסי הזוג עלו על שרטון, והבעל ברח לחו"ל ולא שב ארצה מאז. ב-2007, בני הזוג הגישו לבית הדין הרבני תביעות גירושין הדדיות כשנושא חלוקת הרכוש צורף לתביעה של הבעל.
בתביעתו, הוא טען שהוא מוכן להתגרש באופן מיידי ולשלם לאישה את כתובתה, כל עוד היא לא תדרוש זכויות בבית שבבעלותו וברכוש שצבר לפני הנישואים.
מנגד, האישה התנתה את נכונותה להתגרש בחלוקת הרכוש. לטענתה, הם נחשבו לידועים בציבור החל משנת 1992 ומאחר שהבעל בנה את הבית בזמן שהיו יחד, היא זכאית למחצית מהזכויות בו.
בתגובה לטענותיה, הבעל חזר מכוונתו לשלם את סכום הכתובה. כמו כן, הוא הודה שהיה עמה במערכת יחסים החל מ-1992 אך הכחיש שהיו ידועים בציבור מאותה שנה.
לטענתו, האישה התגרשה מבעלה הקודם רק ב-1996 ואם לא די בכך, היא ניהלה באותה תקופה מערכת יחסים גם עם גבר נוסף.
איפה הנאמנות?
פסק הדין בתביעות ההדיות ניתן אחרי עשור של דיונים. הדיינים הרב אברהם שינדלר, הרב רפאל י' בן שמעון והרב יאיר לרנר דנו תחילה בתביעת הגירושים וקבעו כי האישה חייבת להתגרש ללא תנאים.
הדיינים ציינו כי מלבד העובדה שהאישה הודתה כי מערכת היחסים בינה לבין בעלה החלה בחטא – שכן היא עוד הייתה נשואה לבעלה הקודם – הרי שהעובדה שבני הזוג פרודים כבר עשר שנים מעידה על כך שהאישה "מחזיקה את הבעל כבן ערובה להשגת התביעה הרכושית שלה".
מכאן הם פנו לבחון האם האישה זכאית למחצית מהרכוש שהבעל צבר לפני הנישואים.
בהקשר זה, הם הדגישו כי בהתחשב בשלל מערכות היחסים שניהלה האישה בתקופת ה"חברות", היא לא זכאית לטעון שהייתה ידועה בציבור.
"היסוד לטענה זו הוא קיום חיי משפחה שבאים לידי ביטוי במערכת יחסים מעין נישואית של נאמנות לגבר אחד ויצירת תא משפחתי אף כי לא כדת משה וישראל. ולכן כל פגיעה, בוודאי פגיעה משמעותית כנידון דידן, במערכת הזוגית, שומטת את הקרקע מהיכולת לטעון לסטטוס של ידועה בציבור", כתבו.
מלבד זאת, הדיינים התרשמו שבכל מקרה בני הזוג לא קיימו "שיתוף כלכלי מובהק" טרם הנישואים, ואפילו במהלכם, מה שאומר שגם בהנחה שהם כן היו ידועים בציבור, לא התקיימה כאן "חזקת השיתוף" שמזכה את האישה במחצית מהזכויות על הבית.
עם זאת, הם מצאו לנכון לחייב את הבעל בכתובה בין היתר משום שהסכים לכך בתחילת הדרך וממילא האישה לא מקבלת דבר מרכושו.
לפיכך, האישה חויבה לקבל את הגט מבעלה (שייעשה בשליחות מאחר שהוא בחו"ל), ואילו הבעל חויב לשלם לה 50 אלף שקל על הכתובה.
- ב"כ התובע: עו"ד משפחה שאול דחבש
- ב"כ הנתבעת: עו"ד יגאל זנדר
עו"ד יצחק קארו
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין