אחים שירשו דירות יצרו ביניהם יחסי נאמנות – יורשיהם הסתכסכו

אחד היורשים, שאחת מהדירות רשומה על שם אימו, סירב להכיר בזכויות היורשים של אַחֶיה. תביעה שהגישו האחרונים התקבלה ובית המשפט הצהיר שהם הבעלים ברוב הדירה

השופטת ענת הלר-כריש קיבלה לאחרונה תביעה שהגישו יורשיהם של שני אחים שנפטרו נגד בנה של אחות המנוחים. בין האחים והאחות התקיימו במשך שנים יחסי נאמנות ביחס לדירה שרשומה על שמה ודמי השכירות חולקו ביניהם. עם מותה התכחש בנה להיסטורי המשפחתית וטען שהדירה שלו. השופטת דחתה את גרסתו וקבעה כי הזכויות בדירת המחלוקת ובדירה נוספת שייכות לשלושת האחים המנוחים.

האחים המנוחים נפטרו בשנים 2008, 2011 ו-2019. הם ירשו מהוריהם (יחד עם אח נוסף שאינו רלבנטי להליכים) בניין בן 3 קומות בו 9 דירות ושני מרתפים.

ב-1967 חתמו האחים על הסכם שלפיו הם יהיו שותפים בדירות בהתאם לחלקיהם בבניין. ב-1987 נחתם ביניהם הסכם נוסף בו נקבע כי אחד האחים (שיורשיו לא היו צד לסכסוך) יקבל 4 דירות ומרתף ושאר האחים יקבלו יחד 5 דירות ומרתף שיחולקו ביניהם לפי חלקם בנכס באחוזים. 

בין השנים 2000-1989 נמכרו חלק מהדירות כך שנותרו על שם שלושת האחים המנוחים שתי דירות בבניין. ב-1999 חתמו שלושת האחים על הסכם נוסף שהוראותיו דומות להסכם מ-1967. אחת הדירות נרשמה על שם אח ואחות בחלקים שווים, ובדירה הנוספת נרשמו הזכויות במלואן על שם אחות אחרת, אם הנתבע.

לאחר מות אימו סירב הנתבע לרשום חלק מהזכויות בדירה על שם יורשי האח והאחות. בתביעה שהגישו נגדו היורשים הם ביקשו להצהיר כי חלקם בדירה שעברה אליו בירושה מאימו הוא בשיעור של 7/9 וחלקו הוא 2/9. עוד הם ביקשו להצהיר כי זכויותיהם בדירה הוחזקו בנאמנות על ידי אימו של הנתבע והן לא חלק מעיזבונה.

טענתו המרכזית של הנתבע הייתה שלפי ההסכמים בין האחים המנוחים, לתובעים יש רק זכויות לקבל תמורה מסוימת ממכירת הדירה ולא זכויות קנייניות. הוא הוסיף שבפועל אין לתובעים זכויות בדירה בכלל, מכיוון שאימו לא קיבלה את חלקה ממכירת 4 הדירות.

כפר בנאמנות

השופטת ענת הלר-כריש מבית המשפט למשפחה בתל אביב הבהירה שבין האחים נוצרו יחסי נאמנות שלא באו לסיומם עם מותה של אם הנתבע. ואולם, לנוכח יחסי הצדדים כיום וכפירת הנתבע בזכויות התובעים אין לכפות את המשך הנאמנות. 

היא הוסיפה כי בחינת ההסכמים משנת 1967 ומשנת 1999 מעלה שכוונת הצדדים היתה לקבוע את שיעור חלקו של כל אחד מהאחים המנוחים בדירות הרשומות על שם מי מהם. כלומר, ההסכמים עסקו בקביעת חלקי הבעלות של כל אחד מהאחים המנוחים בדירות נשוא ההסכמים שלא בהתאם לאופן רישום הבעלות, ולא רק בזכות לקבל כספים מתוך תמורת המכר ככל שהדירות תימכרנה כפי שטען הנתבע.

זאת ועוד, בפועל חולקו כספי השכירות שהתקבלו מהדירות בין האחים המנוחים או יורשיהם בהתאם לשיעור חלקו של כל אחד מהאחים המנוחים כפי שנקבע בהסכמים. 

השופטת דחתה את טענות הנתבע שלפיהן כל הזכויות בדירת המחלוקת שייכות לאימו, וקבעה כי הוא הציג גרסה מתפתחת.

בנסיבות אלה קיבלה השופטת את התביעה וקבעה שהאחים המנוחים שותפים בדירה באופן ש-4/9 מהזכויות שייכות לאח, 3/9 לאחות, ו-2/9 לנתבע. 

הנתבע חויב בהוצאות בסך 45,000 שקל. 

• ב״כ התובעים: עו"ד מורן ביקל, עו"ד אסף גלזנר
• ב״כ הנתבע: עו"ד לירז גונן אלאלוף

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין