לאחר מות אישתו: נישל את בתה והוריש הכל למתנדב

הבת נטשה את האם ובעלה לעת זקנה, והאחרון מצא משענת בעובד עירייה שסייע לו בקורונה ושימש לו כבן משפחה. המנוח ביטל צוואה הדדית וביהמ"ש דחה את התנגדות הבת

דרמה בבית המשפט למשפחה בתל אביב, שאישר צוואת קשיש לטובת מנהל אגף אירועים בעירייה מסוימת, תוך נישול בתו החורגת מאשתו השנייה. השופטת ציפי כהן אביטן התרשמה שהצוואה משקפת את רצון המנוח, על רקע בחירת המתנגדת להשליך אותו ואת אימה לעת זקנתם, ומנגד יחסי הידידות הקרובים שנרקמו בין המוריש לעובד הציבור בתקופת הקורונה.

המנוח היה נשוי פעמיים בחייו. המתנגדת היא בתה של אשתו השנייה. בשנים 2003 ו-2014 ערכו בני הזוג צוואות הדדיות במסגרתן הורישו רכושם זה לזו, ולאחר מותם – למתנגדת. בצוואות נקבע שהם רשאים לבטלן או לשנותן "בכל עת וזמן" שירצו. אשת המנוח מתה ב-2017. בפסק הדין צוין שבתה נמנעה מלבקרה ולסעוד אותה בערוב ימיה, לדבריה משום "שרצתה לזכור אותה כפי שהייתה בימים טובים יותר".

אלא שלא רק עם אימה הייתה המתנגדת בנתק. לאחר שאיבד את רעייתו האהובה, השליכה האישה אף את אביה החורג לעת זקנתו, כשהוא ערירי ובודד. בשלהי 2020, תקופת הקורונה, הכיר המנוח את המבקש – מנהל אגף אירועים באחת העיריות, ששימש באותה תקופה כמתנדב בבתי קשישים לצורך הבאתם לקבלת חיסון כנגד הנגיף.

בין השניים נרקמו יחסי ידידות מופלאים, כשעל הרקע הזה ערך המנוח ביוני 2021 את הצוואה שבמוקד ההליך – במסגרתה הוריש את מלוא רכושו לטובת עובד הציבור. את בחירתו לנשל את בתו החורגת מעיזבונו, נימק בכך ש"ניתקה כל קשר עמי ועם אימה ז"ל, ולא סעדה אותה בעת מחלתה ועד לפטירתה. אין לי במשך שנים רבות כל קשר עם [הבת], לאחר שזו ניתקה את כל הקשרים עמי".  

חשבה שחלקה בירושה מובטח - וטעתה

כשנה לאחר עריכת הצוואה אושפז המנוח בשיבא תל השומר בשל אירוע מוחי, וכחודש לאחר מכן, בתחילת אוגוסט 2022, הלך לעולמו בביתו, בגיל 84. בשלב זה עתר עובד העירייה לקיים את הצוואה, בעוד בתו החורגת של המנוח התנגדה. היא טענה, בין היתר, שהצוואה נגועה בהיעדר כשירות, מעורבות והשפעה בלתי הוגנת מצד היורש, המצדיקות לבטלה.

אלא שהשופטת כהן אביטן חשבה אחרת. לאחר שניתחה את מסכת הראיות, הגיעה למסקנה שהצוואה משקפת את רצון המנוח, על רקע היחסים העכורים עם הבת ומנגד יחסי החברות עם עובד העירייה, מבלי שהוכחה איזו מטענות ההתנגדות, ובכלל זה השפעה בלתי הוגנת מצד הזוכה בירושה.

"בית המשפט מודע לתופעה ההולכת וגוברת, למרבה הצער, בדבר ניצולם של אנשים קשישים ועריריים מתוך תאוות בצע", כתבה השופטת, ואולם למסקנתה - זה אינו המקרה. היא התרשמה שבעוד עובד העירייה "שימש כמשענת ותמיכה למנוח, מתוך רצון טוב ואמיתי", כאשר האחרון ראה בו בן משפחה וידיד אמת, המתנגדת "בחרה באופן מודע לנתק קשר עם אימה ועם המנוח, דווקא במהלך שנות חייהם האחרונות, תוך שסברה, ככל הנראה, כי חלקה בעיזבונם מובטח – אך לא לעולם חוסן!".

בתוך כך הבהירה השופטת כי על רקע דרך ניסוחן, שאינו מותיר מקום לפרשנות, המנוח רשאי היה לשנות מהצוואות ההדדיות שחתם עם אשתו השנייה, ולצוות את רכושו לעובד העירייה. לאור זאת, הורתה על דחיית ההתנגדות תוך חיוב הבת ב-50 אלף שקל הוצאות, וקיום צוואתו האחרונה של אביה החורג לטובת המבקש, ככתבה וכלשונה.

• ב"כ המבקש: עו"ד אביעד דיין
• ב"כ המתנגדת: עו"ד אמיר סטמרי

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.