"אוחזת במקל משני קצותיו": אותתה למוכר הדירה על ביטול עסקה – ותבעה אכיפה

בהעדר הסכם חתום ביקשה האישה לקיים זיכרון דברים. אלא שמלבד הקלטות שמלמדות כי העסקה בוטלה, התברר שהיא הפרה את החוזה כשאיחרה בתשלום. תביעתה לקבלת הדירה ולפיצוי של רבע מיליון נדחתה

בית משפט השלום בקרית גת דחה לאחרונה תביעה לאכיפת עסקת נדל"ן. התובעת טענה כי חתמה על זיכרון דברים לרכישת דירה אבל המוכר מתחמק מלחתום על הסכם סופי, כך שיש להורות על העברת הדירה לרשותה. סגן הנשיא יניב בוקר ציין שגרסת האישה פתלתלה ומתחמקת, שכן בפועל היא אותתה למוכר שהיא יורדת מהעסקה. הוא קבע שהיא לא יכולה לאחוז במקל משני קצותיו ודין תביעתה להידחות.

לדברי התובעת, במהלך ספטמבר 2016 היא חתמה על זיכרון דברים לרכישת הדירה נשוא התביעה תמורת 950,000 שקל, ובהתאם להסכמות היא העבירה תשלום ראשון למוכר בסך 100,000 שקל. לטענתה, עוד בטרם נחתם זיכרון הדברים היא דאגה להעביר 20,000 שקל נוספים למתווך "על החשבון".

לטענת התובעת חרף העובדה ששילמה כאמור 120,000 שקל ונחתם זיכרון דברים – המוכר פועל בחוסר תום לב בולט ונמנע מלקיים את ההסכם, תוך שהוא גורף לכיסו דמי שכירות בגין השכרת הדירה שהייתה אמורה לעבור לחזקתה.

בנסיבות אלה עתרה האישה לאכוף את ההסכם ובנוסף לחייב את המוכר לפצות אותה בכרבע מיליון שקל עבור דמי שימוש ראויים, פיצוי מוסכם, עוגמת נפש, אובדן זמן, טרחה והוצאות.

מנגד טען המוכר שהעסקה בוטלה על רקע בעיות וחסמים בירוקרטיים שאינם תלויים בו. לתמיכה בגרסתו הוא הגיש לבית המשפט הקלטות של שיחות עם האישה, מהן עולה שהיא דרשה ממנו את כספה בחזרה – מה שמלמד לשיטתו כי חזרה בה מהקנייה.

בלא עסקה לאכוף, טען המוכר שהתביעה חסרת בסיס וגורלה להידחות.

גילתה טפח, הסתירה טפחיים

השופט בוקר כתב שגרסת האישה ביחס להשתלשלות האירועים הייתה מתפתחת, פתלתלה, מתחמקת, מלאה סתירות וחסרת היגיון. לדבריו התובעת "גילתה טפח אך הסתירה טפחיים ושינתה את טענותיה מעת לעת, על פי האינטרס המשתנה שלה בתוצאת ההליך".

עוד הוא ציין שהסתירות בגרסת התובעת החלו כבר במכתב ההתראה שקדם לתביעה. כך, באותו מכתב נקבה האישה בשני מועדים שונים ביחס למעמד חתימת זיכרון הדברים.

השופט הבהיר שהנטל להוכיח את מועד החתימה מוטל על התובעת, שכן הדבר משליך באופן ישיר על השאלה אם הצדדים עמדו בהתחייבויותיהם על פי זיכרון הדברים.

המוכר, לעומת זאת, היה אמין בעיני השופט. גרסתו ביחס למועד החתימה מלמדת על איחור של למעלה מחודש בתשלום הראשון (100,000 שקל) עבור הדירה. כך שיוצא שדווקא התובעת היא זו שהפרה את זיכרון הדברים.

ביחס לתשלום הנוסף ששילמה האישה (20,000 שקל) ציין השופט כי הסכום הועבר לחשבון עלום שאינו קשור למוכר. השופט הבהיר שזהו מוקד המחלוקת בין הצדדים – הסכום המדויק אותו יש להשיב לתובעת – כאשר למעשה שניהם מסכימים שהעסקה בוטלה כבר.

באחת השיחות שהוגשו מטעם ההגנה נשמעה נציגת התובעת אומרת למוכר "הבנתי שאתה צריך את הפרטי חשבון להעביר את הכסף ... בוא אני אתן לך את הפרטי חשבון, הרי היא העבירה לך 120 אלף שקל". לדברי השופט מדובר בראיה ברורה לחזרתה של התובעת מהעסקה.

השופט נימק שהתובעת לא יכולה לאחוז במקל מכל קצוותיו – גם לבטל את העסקה וגם לבקש לאכוף אותה.

לפיכך הוא דחה את התביעה וחייב את התובעת בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 24,634 שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד גרשון קליינר
• ב"כ הנתבעים (המוכר ואשתו): עו"ד יורם מכלוף

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין