חשש לזיוף: נפסלה צוואתו האחרונה של אב ל-16

רעייתו השנייה של המנוח עתרה לאשר צוואה שערך ב-2019, אבל בית המשפט קיבל את בקשת אחד מילדיו לקיים צוואה ישנה מ-2003

אב ל-16 הותיר אחריו 2 צוואות שנערכו בהפרש של 16 שנים. בקרב שניהלו אחרי מותו אחד מילדיו מאשתו הראשונה ואלמנתו, רעייתו השנייה, בבית המשפט למשפחה בנוף הגליל-נצרת, קבע השופט מחמוד שדאפנה שהצוואה הראשונה היא שתקוים. נקבע שזו השנייה נערכה בתקופת חוסר כשרות, עם חשש כבד לזיוף חתימת המנוח.

המבקש הוא אחד מעשרת ילדי המנוח מאשתו הראשונה ואילו המשיבה הינה רעייתו השנייה ומי שהביאה עימו לעולם שישה ילדים נוספים. במרץ 2003 ערך המנוח צוואה נוטריונית. 16 שנים אחר כך, במאי 2019, נחתמה צוואתו השנייה, בפני עדים. האיש הלך לעולמו בפברואר 2022, כשהוא בן 84.

בשלב זה עתר המבקש לקיים את הצוואה הראשונה. הוא סיפר שב-2006 עבר אביו אירוע מוחי, ומאז בריאותו הידרדרה עד לכדי הפיכתו לסיעודי המרותק לכיסא גלגלים. נטען כי בין היתר נפגעו הזיכרון והראייה של המנוח, ובשנת 2008 הונפקה לו תעודת עיוור. יוצא, לטענת הבן, שאביו לא היה כשיר לחתום על הצוואה השנייה, המדירה אותו מהעיזבון. בנוסף הוא העלה טענה לזיוף חתימת אביו עליה, והציג חוות דעת גרפולוגית תומכת. בנסיבות אלה נטען שהצוואה חסרת תוקף.

מנגד טענה אלמנת המנוח, בפשטות, שהצוואה השנייה "מבטלת כל צוואה קודמת שערך המנוח", ולכן יש לקיימה. היא דחתה את טענת הזיוף, אולם לא צירפה חוות דעת נגדית מטעמה.

"סבל מכל ליקוי אפשרי"

החלטת השופט שדאפנה הייתה לקיים את הצוואה הראשונה. זאת לאחר שהגיע למסקנה שהצוואה השנייה נחתמה בתקופת אי-כשירות של המנוח ואין לה תוקף.

בהקשר לכך הפנה השופט לחוות דעת רפואית, ממנה עלה שעובר לחתימת הצוואה השנייה מצבו הרפואי של המנוח לא היה טוב, בלשון המעטה. המומחה קבע ש"מדובר באדם אשר לקה בכל ליקוי אפשרי", ובמסגרת זו כעשור לפני צוואתו האחרונה הפך לסיעודי לחלוטין, התלוי בזולת בפעולות יומיומיות בסיסיות.

בנוסף לחוות הדעת הברורה, אותה אימץ השופט, הפנה פסק הדין לסתירות שנפלו בנוגע למקום שבו התבצעה החתימה על הצוואה השנייה. כך, בעוד שבצוואה עצמה נכתב שהחתימה נעשתה במשרד עורך הדין, העיד האחרון בבית המשפט שהצוואה נחתמה ברכבו בחניון.

קושי נוסף בקיום הצוואה השנייה נעוץ, לדברי השופט, בחוסר הבהירות סביב הקראתה למנוח, על רקע לקות הראייה ממנה סבל. "הייתה לו תעודת עיוור בזמן הרלוונטי לחתימה על הצוואה השנייה, ובוודאי שראייתו הייתה חלשה - ובצוואה אין שום התייחסות לעניין זה כלל וכלל", הדגיש.

לבסוף אימץ השופט אף את חוות הדעת הגרפולוגית מטעם הבן, משלא נסתרה על-ידי האלמנה. המשמעות: מלבד העובדה שהצוואה השנייה נערכה בתקופת אי-כשרות של המנוח, עולה חשש כבד שחתימתו עליה מזויפת.

לאור כל זאת נקבע שהצוואה הראשונה היא זו שתקוים. אלמנת המנוח חויבה לשלם לבנו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 15 אלף שקל.

• ב"כ המבקש: עו"ד ליאת לוי ואח'
• ב"כ המשיבה: עו"ד הישאם הוארי ועו"ד מועאד עונאללה

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.