העסקה הראשונה הייתה עם בן שהיה קטין באותה תקופה ואילו העסקה השנייה הייתה עם בגיר. השופטת קבעה שדווקא העסקה המאוחרת בזמן גוברת משום שהענקת מתנה במקרקעין לקטין מחייבת אישור של בית משפט
בית המשפט למשפחה בקריות קבע לאחרונה כי עסקה שבמסגרתה העניק אב לבנו הקטין זכויות בחלקות קרקע במתנה, לא תקפה משום שלא קיבלה אישור מבית משפט. בכך, דחתה השופטת ליאת דהן חיון תביעה שהגיש הבן שבגר נגד אחיו הגדול – במסגרתה ביקש לבטל עסקת מתנה מאוחרת שביצע האב לגבי אותם מגרשים מול האח.
ב-2011 חתם האב על הסכם מתנה שבו העביר לבנו מאשתו השנייה, אז קטין כבן 15, זכויות בשלושה מגרשים, וכשנה לאחר מכן, חתם לטובתו על ייפוי כוח בלתי חוזר. בין לבין, חתם האב על תצהיר מתנה שבו העניק את אותם נכסים לאחד מבניו מנישואיו הראשונים.
5 שנים לאחר מכן הגיש הבן הקטן – שכבר הפך לבגיר – תביעה נגד אחיו שבה ביקש לבטל את עסקת המתנה עמו ולהכיר בכך שעסקת המתנה שלו, שנחתמה לפני כן, תקפה. במילים אחרות, להצהיר עליו כמי שזכאי להירשם כבעל הזכויות במגרשים של האב.
הוא טען כי העסקה עם אחיו צריכה להתבטל משום שנעשתה תחת כפייה ולחץ מצד אחיו, אחרי שכבר קיבל מהאב את הזכויות. הוא טען כי אביו ביקש להעניק לו את הזכויות כיוון שבניגוד אליו, הילדים שלו מהנישואים הראשונים מסודרים כלכלית.
מהצד השני, טען האח הגדול כי העסקה עם אחיו כלל לא תקפה משום שנערכה כשהיה קטין, ללא אישור מבית משפט. עוד הוא טען כי הלחץ והכפייה באו דווקא מצד אחיו, שיחד עם אמו זרקו את אביו מהבית ורוקנו את כספו. עוד הוא טען כי בניגוד לרושם שאחיו ניסה ליצור, לאמו יש זכויות במגרש של 25 דונם כך שהם לא מסכנים. לבסוף הוא הוסיף כי ייפוי הכוח לטובת אחיו נחתם אחרי שאביו כבר חתם לו על ייפוי כוח בלתי חוזר.
ההתחייבות בוטלה
השופטת ליאת דהן חיות דחתה את הטענות לכפייה ולחץ, וקבעה כי השאלה המרכזית היא האם העסקה עם התובע תקפה לנוכח העובדה שהיה קטין. השופטת קבעה כי עסקה במקרקעין – גם כשמדובר מתנה מהורה לילד – מחייבת קבלת אישור מבית המשפט. היא הסבירה כי אף שברור שהורה שמעניק לילד שלו נכס במתנה מבקש את טובתו ורוצה לדאוג לו כלכלית עדיין יש לבחון האם היא משרתת באמת את טובתו, מאחר שהיא עלולה לגרור איתה גם התחייבויות שעלולות לסבך את הקטין, כמו תשלומי מסים, הוצאות אחזקה או התמודדות עם מפגע וכדומה.
משכך, עסקה כזו שלא קיבלה אישור מבית משפט היא למעשה התחייבות להעניק מתנה שנכנסת לתוקף רק כשהקטין הגיע לבגרות.
במקרה הנוכחי, כשהאב העניק את הנכסים במתנה לתובע הוא היה קטין ומאחר שלא קיבל אישור של בית המשפט היא לא הייתה בתוקף. גם בהנחה שההתחייבות אמורה הייתה להיכנס לתוקף כשהתובע הפך בגיר, הרי שבינתיים האב העניק את הנכסים במתנה לנתבע וחתם לטובתו על ייפוי כוח בלתי חוזר – ובכך למעשה ביטל את ההתחייבות כלפי התובע.
לפיכך, השופטת קבעה כי העסקה עם הנתבע גוברת עם זו שנעשתה עם התובע, ודחתה את התביעה. התובע חויב בהוצאות של 6,500 שקלים.
עו"ד עדי חן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין