מאת: עו"ד מיכל אדלר
לפסק הדין בעניין דבוש ואח' נ' דגני רות בע"מ ואח'
המפעל סגור: מפעל שהיה בהליך הבראה נאלץ לפטר מספר עובדים, ובמסגרת זו העניק להם תנאים מיטיבים. אלא שעובדים אלה גילו, שלאחר שנסגר, קיבלו עמיתיהם תנאים טובים יותר. בחלוף 6 שנים, הם הגישו תביעה נגד המפעל וההסתדרות. מה נקבע?
מפעל "מתמור" באשדוד היה חלק מתשלובת מפעלים שעסקו בייצור תערובות מזון. בשנת 2004 נקלע המפעל למצוקה כלכלית. התכנית להבראתו כללה מיזוג עם שתי חברות מהתשלובת ופיטורי 7 עובדים.
בתום משא ומתן עם הנהלת המפעל, חתמה ההסתדרות על הסכם קיבוצי, לפיו, העובדים שיפוטרו יקבלו תנאים מיטיבים, בהם 125% פיצויי פיטורים, תוך ויתור על זכות התביעה בקשר עם הפיטורים.
בחלוף מספר חודשים, המפעל נסגר לחלוטין. בהסכם קיבוצי נוסף שנחתם בין ההסתדרות להנהלה, הצליחה ההסתדרות להשיג למפוטרים תנאים יותר טובים מאלה שהושגו בהסכם הקודם. בטענה שאין זה הוגן, ביקשו שניים מ'מפוטרי ההבראה' לקבל את אותם תנאים שקיבלו עמיתיהם , אך סורבו.
כעבור 6 שנים הם החליטו להגיש בשל כך תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע כנגד בעלת המפעל וההסתדרות.
לטענתם, הנתבעות ידעו שהמפעל עומד להיסגר אך הציגו בפניהם מצג שווא כאילו הוא עומד בפני הבראה. לעמדתם, הם הופלו לעומת העובדים האחרים, והנתבעות הפרו כלפיהם את חובות האמון, ההגינות ותום הלב. עוד טענו, שההסתדרות לא ייצגה אותם נאמנה.
הנתבעות טענו כי התביעה הוגשה בשיהוי משמעותי. לטענתן, התובעים היו צריכים לפנות לערכאות המשפטיות של ההסתדרות מיד עם חתימת ההסכם השני.
בעלת המפעל הוסיפה, שאין להתערב בהסכמים שנחתמו כדין ובתום לב. עוד הזכירה את העובדה, שהתובעים חתמו על כתב הויתור. לדבריה, תנאי הפרישה של התובעים היו טובים יותר מאלה שהיו מקבלים על פי חוק, ולכן לא קופחו.
ההסתדרות הוסיפה, בין היתר, כי בנקודת הזמן בה חתמו התובעים על ההסכם, עתיד המפעל לא היה ברור - לכן התובעים העדיפו לקחת את הכספים והסכימו לחתום על כתב הויתור. כן טענה, כי אין הצדקה להשוות בין שני ההסכמים שנחתמו בנסיבות שונות.
שיהוי חריף
הגשת תביעה 6 שנים לאחר החתימה על ההסכם השני מהווה שיהוי חריף הפוגע בנתבעות, שכיום כבר אין להן גישה לראיות, קבע השופט יוחנן כהן.
נקבע, כי שינוי ההתחייבויות הכספיות של המפעל בחלוף 6 שנים אינו צודק, בפרט כאשר התובעים יצאו כשבידם פיצויי פיטורים גבוהים מאלה שהיו מקבלים לפי חוק. משכך, לא נראה כי ייצוגם במהלך המו"מ עם ההנהלה היה מפלה או לא הוגן.
עוד נפסק, כי אף שהאפשרות לסגירת המפעל עמדה על הפרק גם כשנחתם ההסכם הראשון, ההחלטה הממשית בנושא נלקחה רק לאחר מכן. במצב כזה, האינטרסים שעמדו לנגד עיני ההסתדרות בעת החתימה על כל אחד מההסכמים היו שונים לחלוטין:
בעוד שביסוד ההסכם הראשון המטרה הייתה הצלת מקום העבודה, מטרת ההסכם השני הייתה שהעובדים הרבים שיפוטרו, יזכו לתנאי פרישה הוגנים.
באשר למפעל, נפסק כי זה נהג בשקיפות, בתום לב, וכי כתב הויתור כלפיו שריר וקיים. "הדרישה לחתימה על כתב ויתור, בכפוף לקבלת זכויות עודפות... הינה דרישה לגיטימית...", נכתב בפסק הדין. משכך, התביעה נדחתה, אך השופט החליט שלא לחייב את התובעים בהוצאות.
נראה, כי עיקר פסק הדין דן בעניין השיהוי הרב של התובעים בהגשת התביעה. אילו היו מוכיחים התובעים כי השיהוי בו נקטו היה סביר או מוצדק, ייתכן שמצבם היה שונה.
העובדה שהתובעים ידעו על ההסכם השני כבר במועד החתימה והייתה בידם האפשרות לנסות לשפר את מצבם באמצעות פנייה למוסדות השיפוטיים של ההסתדרות או לחילופין בבקשה לסעד ההצהרתי בבית הדין לעבודה- פגעה בהם.
אם נוסיף לכל אלו את החתימה על כתב הויתור, נראה כי לבית הדין לא הייתה כל יכולת להתערב, שעה שלא הוכחה פגיעה קיצונית בזכויות.
לפסק הדין בעניין דבוש ואח' נ' דגני רות בע"מ ואח'
* הכותבת עוסקת בדיני עבודה
**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמור.
למדור: דיני עבודה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.