דבוש ואח' נ' דגני רות בע"מ ואח'

            מבוא:

1.         הגב' תמר דבוש ומר הרצל ג'רבי (להלן: "התובעים") היו עובדים בנתבעת 1 שהוכרה בשם מפעל "מתמור" (להלן: " מתמור או המפעל"), אשר עסק בייצור תערובת מזון.

2.         במועדים הרלבנטיים לתביעה היה מפעל מתמור חלק מתשלובת מפעלים אשר כללו את חברת "אמבר" (להלן: " אמבר") וחברת "אסם יניב" (להלן: " אסם יניב"), אשר עסקו אף הם בתחום פעילותו של מפעל מתמור.

3.         בשל מצוקה כלכלית אליה נקלע מפעל מתמור, הוחלט במהלך שנת 2004 על מזוגו עם חברות אסם יניב ועם חברת אמבר, וכפועל יוצא מכך נדרש לצמצם את כוח האדם במתמור.

4.         ביום 15.7.04 חתמה הנהלת המפעל עם הנתבעת 2 (להלן: " ארגון העובדים") על הסכם קיבוצי לפיו פוטרו 7 עובדים, בניהם התובעים, זאת במסגרת הסדרים ייחודים שכללו בין היתר פיצויי פיטורים בתוספת מענק פרישה מיוחד בגובה של 25% מהשכר האחרון, במכפלת שנות עבודתם (להלן: "הסכם קיבוצי ראשון").

5.         בהתאם לאמור בהסכם הקיבוצי הראשון חתמו התובעים על כתב ויתור, והליך סיום העסקתם נכנס לתוקף, כך שגב' דבוש סיימה את עבודתה ביום 31.8.04, ומר ג'רבי סיים את עבודתו ביום 30.9.04.

6.         במהלך חודש ספטמבר החליטה הנהלת המפעלים שמוזגו, לסגור כליל את מפעל מתמור, והחלה לנהל מו"מ עם הסתדרות העובדים בנוגע לסיום העסקתם של כלל העובדים במפעל מתמור.

7.         ביום 29.12.04 חתמו ארגון העובדים והנהלת החברות שמוזגו על הסכם קיבוצי נוסף (להלן : " ההסכם הקיבוצי השני"), אשר הגדיר תנאי פיטורים טובים יותר, מהתנאים שניתנו לעובדים אשר פוטרו במסגרת ההסכם הקיבוצי הראשון.

8.         התובעים וחבריהם שפוטרו במסגרת ההסכם הקיבוצי הראשון, ביקשו מההסתדרות וההנהלה לכלול אותם בהסכם הקיבוצי השני, אולם בקשתם נדחתה.

 9.        בחלוף כשש שנים מהמועד בו נחתם ההסכם הקיבוצי השני, הגישו התובעים ביום 22.8.10 את כתב התביעה בתיק דנן, בו עתרו הם לתשלומי הפרשי פיצויי פיטורים ומענקים, הזהים ליתר העובדים שפוטרו בהסכם הקיבוצי השני.

10.       לגרסת התובעים הנתבעות פעלו במשותף והפלו אותם לרעה שעה שכללו בהסכם הקיבוצי השני הסדרים כספיים מיטיבים על פני ההסדר שבהסכם הראשון, ועל כן טוענים שיש לשפותם בגין ההפסדים שנגרמו להם.

11.       עוד טוענים התובעים כי נגרמה להם עגמת נפש רבה שעה שהנתבעות הפרו כלפיהם את חובת האמון שניתן בהן, ההגינות ותום הלב.

להלן נביא בקציר האומר את עיקרי טענות הצדדים כפי שעלו מכתבי הטענות.

טענות התובעים

12.       הוצג בפניהם מצג שווא לפיו מתמור ימוזג עם המפעלים "אסם יניב" ו"אמבר", ופעילותו תמשך, וזאת על אף שההחלטה על סגירה סופית של מתמור הייתה ידועה לנתבעות עוד קודם ההחלטה על מיזוג החברות, והחתימה על ההסכם הקיבוצי הראשון.

13.       הסתדרות העובדים הבהירה להם וליתר העובדים שפוטרו במסגרת ההסכם הקיבוצי הראשון, כי הסכום המרבי שהנהלת מתמור מוכנה לשלם הינו תוספת של 25% מעל סכום פיצויי הפיטורים לו הם זכאים, ולא מעבר לכך, אולם התברר כי ההנהלה הייתה מוכנה לשלם יותר מהסכום ששולם להם.

14.       הנהלת מפעל מתמור וארגון העובדים קיפחו אותם והפלו אותם לרעה לעומת העובדים אשר פוטרו במסגרת ההסכם הקיבוצי השני, והציבו בפניהם את ההסכם הקיבוצי הראשון כעובדה מוגמרת, לעומת הליך החתימה על ההסכם הקיבוצי השני בו הייתה מעורבות של כלל העובדים, אשר השתתפו בקבלת ההחלטות.

15.       סמיכות הזמנים בה נחתמו ההסכמים הקיבוציים מלמדת על כך שהנתבעות עשו יד אחת במטרה להסתיר מהתובעים נתונים ופרטים, אודות התנאים להם היו זכאים עובדים שסיימו את עבודתם במסגרת ההסכם הקיבוצי השני.

16.       אין כל שונות רלוונטית בין העובדים שפוטרו במסגרת ההסכם הקיבוצי הראשון, ליתר העובדים שפוטרו בהסכם הקיבוצי השני, ועל כן יש להחיל את ההסכם הקיבוצי השני גם עליהם.