בן 28 שהתהפך עם רכב בתאונה עצמית הוכיח את נכותו בצוואר ובגב
בית משפט השלום בירושלים קיבל לאחרונה תביעת נזקי גוף שהגיש סטודנט לתואר שני במדעי הטבע נגד חברת הביטוח "מגדל". הצעיר טען כי מאז התאונה העצמית שעבר לפני כ-5.5 שנים הוא סובל מכאבים כרוניים וסחרחורות שמקשים עליו בעבודתו האקדמאית שכוללת כתיבת מאמרים והרצאות. השופטת קרן מילר אימצה את מסקנת המומחה מטעם בית המשפט לפיה בשל התאונה נגרמה לתובע נכות אורתופדית צמיתה וחייבה את חברת הביטוח לפצות אותו.
בקיץ 2017 נהג התובע, אז בן 22, ברכבו. בשלב מסוים הוא נאלץ לבלום בפתאומיות ובעקבות הבלימה הרכב החליק, התנגש בסלעים שבצדי הכביש והתהפך.
כשנה וחצי לאחר מכן הגיש הצעיר את התביעה לבית המשפט באמצעות משרד עורכי דין ניסן-אלון. בתביעה נטען כי בעקבות התאונה הוא החל לסבול מכאבים בצוואר ובגב ומסחרחורות, המפריעים לתפקודו.
מומחה בית המשפט הכיר בסחרחורות אך המומחה בתחום האורתופדיה קבע שלא נגרמה לו נכות. לאחר חקירת המומחה, קיבל בית המשפט את בקשת התובע למנות במקומו מומחה אחר. הנתבעת ערערה, ובית המשפט המחוזי קבע שהמומחה החדש יתייחס רק לפגיעת הצוואר.
התובע לא ויתר וערער לבית המשפט העליון, שקיבל את טענותיו וקבע שהמומחה החדש יתייחס לכלל מצבו האורתופדי, בצוואר ובגב. המומחה החדש אכן קבע לתובע נכות בשל הפגיעה בצוואר ובגב.
התובע הסביר שהוא סטודנט לתואר שני, ובכלל זה הוא עוסק בכתיבת מאמרים ובהעברת הרצאות לתלמידים. אלא שלדבריו, מאז התאונה הוא מתקשה לשבת באופן ממושך מול המחשב ונאלץ לקום מדי פעם ולהסתובב על מנת להפיג את הכאבים, והסחרחורות מקשות עליו להתרכז. הוא הוסיף שבגלל התאונה הוא נאלץ להאריך את לימודיו האקדמיים בשנה נוספת ולוותר על לימודי רפואה. לטענתו, פוטנציאל ההשתכרות שלו גבוה.
"מגדל", שיוצגה באמצעות עו"ד שאול איבצן , טענה מנגד כי מדובר בתאונה קלה והתובע מנסה להאדיר את נזקיו, לטענתה, העובדות מלמדות דווקא על הצלחה מתמדת שלו בלימודים ובעבודה, ללא נסיגה כלשהיא מאז התאונה, ובהיעדר ממצא אובייקטיבי שמצדיק את תלונות התובע יש לדחות את התביעה.
זכאי לפיצוי משמעותי על אף הצלחתו האקדמית
אבל השופטת מילר לא מצאה הצדקה לסטות מחוות הדעת של מומחה בית המשפט שקבע כי תובע נגרמה בעקבות התאונה נכות אורתופדית צמיתה בעמוד השדרה.
בהתייחס לטענת "מגדל" לפיה מומחה קודם שמונה בתיק שלל את קיומה נכות אורתופדית צמיתה אצל התובע, השופטת קבעה כי יש להעדיף את חוות דעת המומחה השני, בעל התמחות בעמוד שדרה, שקביעותיו התבססו על השוואה ברורה בין טווחי התנועה שמצא בבדיקתו את התובע לטווחי תנועה תקינים התואמים את הספרות הרפואית.
השופטת לא מצאה הצדקה לסטות מהקביעות בחוות דעתו של המומחה השני וקבעה כי לתובע נגרמה נכות בצוואר ובגב, שהצטרפה לנכות בגין סחרחורת בשיעור כולל של 23%.
מכאן עברה השופטת לבחון את סוגיית כימות הנזק, ומצאה כי יש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על מחצית מנכותו הרפואית. היא נימקה כי מצד אחד התובע מצליח באופן מרשים באקדמיה על אף הנכות, ובין היתר מפרסם מאמרים ומקבל מלגות ופרסי הצטיינות. מצד שני, הסבירה, אין ספק שנכותו משפיעה במידה כלשהיא על תפקודו ועל יכולת הריכוז שלו.
בנסיבות אלה העריכה השופטת את הפסדי השכר שייגרמו לתובע בעקבות התאונה ב- 382,000 שקל, היא פסקה לתובע 82,000 שקל נוספים עבור הפסד שכר לעבר, כאב וסבל, הוצאות ועזרת צד שלישי.
בנוסף חוייבה הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ על סכום הפיצוי ואת כל הוצאות המשפט שהוציא.
לפסק הדין המלא בתיק ת"א 19876-11-18
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין