האישה, בת לאם יהודייה ואב נוכרי, הצהירה בפנייתה הראשונה לשגרירות ישראל בשנת 2000 שהיא מתפללת בכנסייה ומטבילה את ילדיה. נקבע שהיא עשתה זאת "על אוטומט" כמנהג המקום אך בפועל היא יהודייה
בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים קיבל לאחרונה עתירה של אישה נגד רשות האוכלוסין וההגירה, במסגרתה ביקשה להכיר בה כעולה לפי חוק השבות. הרקע לעתירה הוא סירובה של המשיבה להכיר בעותרת כיהודייה במשך למעלה משני עשורים בגלל הצהרתה של האחרונה לפיה היא מנהלת אורח חיים נוצרי. ואולם, השופט אלכסנדר רון קבע שבפועל העותרת לא נכסה לעומקי הנצרות ואין להחשיבה כ"בן דת אחרת".
העותרת – בת לאם יהודייה ואב נוכרי – מבקשת מזה שנים רבות לקבל מעמד עולה על פי חוק השבות, והמשיבה מסרבת.
מוקד הבעיה שאותה מדגישה רשות האוכלוסין הוא בפנייתה הראשונה של העותרת לשגרירות ישראל בגאורגיה ביולי 2000. באותה פנייה ציינה העותרת בסעיף הדת שהיא נוצרייה, שהטבילה את ילדיה בכנסייה של יוחנן המטביל, ושהיא מתפללת בכנסייה של מריאם הקדושה. על רקע זה סירבה המשיבה להכיר בה כזכאית לעלות לישראל מהטעם שהיא נחשבת לבת דת אחרת.
השנים חלפו והעותרת פנתה לעזרתו של בית הדין הרבני. ביוני 2019 הביע בית הדין הרבני הגדול את עמדתו לפיה העותרת היא יהודייה ואינה בת דת אחרת. למרות זאת, רשות האוכלוסין נותרה עיקשת בעמדתה וסירבה להכיר בעותרת כעולה. לטענת הרשות, פסיקת בית הדין הרבני לא מחייבת אותה והשיקול להעניק מעמד עולה נתון לה בלבד.
תינוקת שנשבתה
העותרת לא ויתרה והגישה בינואר השנה את העתירה לבית המשפט. בתגובה חזרה רשות האוכלוסין על עמדתה הסרבנית תוך שהאשימה את העותרת בחוסר ניקיון כפיים שכן עתירתה מוגשת כשהיא שוהה בישראל בניגוד לחוק.
תחילה קבע השופט רון שצודקת המשיבה כי פסיקת בית הדין הרבני לא מחייבת אותה. עם זאת הוא כתב שבסופו של יום בית הדין הגדול התכנס וקבע את מה שקבע, ולטעמו של השופט נכון לכבד את מסקנת בית הדין שהעותרת יהודייה.
בפסק דינו של בית הדין הגדול נכתב, בין היתר, שהעותרת היא אישה דלת השכלה אשר גדלה בכפר ללא יהודים ובסביבה פטריארכלית. בנסיבות אלה, כתבו הדיינים, היא הלכה לכנסייה כמנהג המקום ולא בהכרח מתוך הבנה והכרה, והתנהגותה המשיכה להיות כמנהג אביה ובעלה הנוצריים – לרבות הטבלת ילדיה לנצרות.
על רקע האמור קבעו הדיינים שהעותרת הינה "תינוקת שנשבתה" ואינה יכולה להיחשב כמי שהמירה את דתה מרצון. לדבריהם היא בכלל לא הייתה מודעת ליהדותה והצהירה לפי תומה שהיא נוצרייה כשבפועל זה לא נכון.
השופט רון קבע שבהינתן הממצאים העובדתיים עליהם סמך בית הדין, ספק אם ניתן לקבוע שהעותרת נכנסה עמוק לתוככי הנצרות (המבחן העיקרי לצורך הקביעה אם מבקש עלייה הוא בן דת אחרת). "לפיכך, ספק עד כמה מצויה החלטת המשיבה בתוככי מתחם הסבירות", כתב.
בסופו של דבר השופט קיבל את העתירה והורה למשיבה להעניק לעותרת אשרת עולה.
- ב"כ העותרת: עו"ד טוקוב
- ב"כ המשיבה: עו"ד אביעד בן עמי (פמ"י אזרחי)
עו"ד מאיה וייס טמיר
עוסק/ת ב-
חוקתי ומנהלי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין