בני הזוג פרודים מזה כעשור. לאחר שהאישה חויבה להתגרש היא ערערה ונדחתה: טענותיה שבעלה בגד והדביק אותה במחלות לצד הראיות לבגידה מצידה לא מעידות על רצון כן לשקם את מערכת היחסים.
בפסק דין שדחה לאחרונה ערעור של אישה על חיוב בגט אחרי כמעט עשר שנות פירוד מבעלה, קבעו נשיא בית הדין הרבני הגדול הרב הראשי דוד ברוך לאו והדיינים הרב אליעזר איגרא והרב א' אהרן כץ כי התנהלות בני הזוג לא מעידה על רצון ב"שלום בית יהודי". כך, לנוכח טענות האישה כי בעלה בגד בה, הדביק אותה במחלות והרביץ לה, וכך לנוכח הראיות שהביא הבעל לכך שאשתו ניהלה מערכות יחסים מקבילות בתקופה שעוד חיו יחד.
הבעל עזב את הבית ב-2009, לטענתו לאחר שגילה כי אשתו מנהלת רומן בפעם השנייה. בשנה שעברה, אחרי 9 שנות פירוד, החליט בית הדין האזורי בפתח תקווה לשים קץ לנישואים וחייב את האישה להתגרש חרף דרישתה לשלום בית.
בפסק הדין נקבע כי הראיות הציג הבעל, לרבות עדות של גבר שסיפר כי ניהל עם אשתו מערכת יחסים מינית במשך כשנה, מעלות חשש ממשי לכך שהיא אסורה על בעלה לפי ההלכה. בנוסף בית הדין סירב לדון בתביעת האישה למזונות אלא לאחר הגירושים.
בערעור שהגישה האישה על פסק הדין היא טענה כי בעלה הוא שבגד בה עם נשים אחרות ולכן לא היה בסיס לחייב אותה בגט בזמן שהיא מבקשת שלום בית.
עוד היא טענה כי מאחר שלא הייתה הצדקה הלכתית לחייב אותה בגירושים הרי שבעלה - שעזב את הבית - חייב להמשיך לפרנס אותה.
הבעל טען לעומת זאת כי נאלץ לעזוב את הבית בשל בגידותיה החוזרות והנשנות של אשתו, שהוכחו בראיות והתחזקו נוכח סירובה של האישה להיבדק בפוליגרף.
עוד הוא טען כי אשתו לא באמת מעוניינת בשלום בית שהרי לאורך השנים לא יזמה כל מהלך לשיקום הנישואים, והמשיכה להעלות טענות שקריות ומכפישות כלפיו.
האיש הוסיף כי ניסה להגיע עם האישה להסכמות אך היא דחתה את הצעותיו באיומים, ובנסיבות אלה אין מקום להמשיך את הנישואים או לחייבו במזונות.
מערכת יחסים פתוחה
הרב הראשי לאו והדיינים איגרא וכץ ציינו כי התמונה שעלתה בפני בית הדין האזורי "לא הייתה של זוג החי או רוצה ב'שלום בית' יהודי".
כך, לנוכח טענותיה הקשות של האישה כלפי בעלה שלדבריה בגד בה, הדביק אותה במחלות, הרביץ לה והשפיל אותה, וכך לנוכח קיומן של ראיות המעלות חשש ממשי לחיי איסור עקב בגידה - כמו תכתובות בין בני הזוג, פנייה לייעוץ אצל "מומחה לניהול מערכות יחסים מקבילות", עדותו של אותו גבר על קיום יחסי אישות עם האישה וסירובה להיבדק בפוליגרף.
אמנם, הדיינים ציינו כי בית הדין לא קבע חד-משמעית שהאישה בגדה אך אין ספק שכל הראיות הללו מעידות לכל הפחות שלא מדובר ב"אישה כשרה".
מעבר לכך, לאורך השנים האישה לא עשתה דבר המוכיח שהיא אכן מעוניינת בשיקום מערכת יחסים ונראה כי בקשתה לשלום בית נטענת לצורך הישגים ממוניים. בנוסף צוין כי שנות הפרידה הרבות מחייבות אף הן לזרז את הגירושים.
באשר לסוגיית המזונות נקבע כי מאחר שהחיוב בגירושים שריר וקיים אין להתערב בהחלטת בית הדין לדון בנושא לאחר הגט.
עו"ד איילת פדרו בר מימון
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין