ברידזה נ' רשות האוכלוסין וההגירה

1.פסק דין בעתירה מנהלית שהוגשה על ידי העותרת, המבקשת שתוכר כזכאית לעלייה על פי חוק השבות (להלן – "החוק").

2.משנת 2000 חותרת העותרת לזכאות על פי החוק, והמשיבה מסרבת. העתירה מפרטת רבות מהפעולות שעשתה העותרת במגמה להשיג את ההכרה המיוחלת, אך לא מצאתי טעם לפרט את מרביתן. ייחודה של עתירה זו, לא בנסיבותיה של העותרת, אלא במישור המשפטי: מבקשת העותרת לתמוך את יתדותיה בפסיקת בית הדין הרבני הגדול, ולכך אתייחס במעלה הדרך.

3.העותרת, ככל הנראה, בת לאם יהודייה ולאב נכרי. מוקד הבעיה שאותה מדגישה המשיבה גם עתה, הינו, שכשפנתה לראשונה העותרת לשגרירות ישראל בגאורגיה ביום 13.7.2000 ציינה, בסעיף הדת שהיא נוצרייה ואף הוסיפה (על פי סעיף 9 לכתב התשובה) כי – "אני מתפללת בכנסייה של מריאם הקדושה הטבלתי את ילדיי בכנסייה של יוחנן המטביל בקברלי". שאלון ראשון בו נכתב כך, נערך כאמור בשנת 2000 (מש/1) ושאלון דומה שני, לדברי העותרת – מוטעה, בשנת 2013 (מש/4) נוכח זאת, ועל רקע סעיף 4ב' לחוק המחריג מי שהוא בן דת אחרת, סירבה בעבר, ומסרבת המשיבה גם עתה, להכיר בעותרת כזכאית עלייה על פי החוק.

4.כך התנהלו הדברים עד שביום 9.4.2015 פנתה העותרת לבית הדין הרבני האזורי בירושלים בבקשה לבירור יהדותה. בפסיקתו קבע בית הדין כי העותרת – "הינה יהודייה בת לאם יהודייה ואב נכרי, ובטעות נרשמה כלא יהודייה בקונסוליה. מסמך זה מהווה גם אישור יהדות וגם לחילופין אישור השבה ליהדות" (תיק מספר 1032876/1, נספח ה' לעתירה); פסק הדין ניתן ביום 12.5.2015, אם כי הוא בוטל ביום 13.2.18 (מש/12).

5.ואולם, קודם שבוטל פסק דין זה, שבה ופנתה העותרת למשיבה, אך זו נותרה בעמדתה, וביום 15.10.2015 קבעה כדלקמן (מש/9):–

"עפ"י החלטת המטה, מעריכת השימוע לא שוכנענו כי המבקשת מקיימת אורח חיים יהודי, כמו כן, עפ"י מידע לשכת הקשר הגב' הוטבלה לנצרות ואף הטבילה את ילדיה ולכן הבקשה נדחית".

6.בסמוך לאחר שביטל בית הדין הרבני האזורי את פסיקתו, הגישה העותרת עתירה לבג"צ, שהופנתה, הן כלפי המשיבה דנן, והן כלפי בית הדין הרבני האזורי. ברם, עתירה זו נמחקה ביום 21.2.2018, תוך שמירת זכויותיה של העותרת – בג"צ 7347/16 (נספח ז' לעתירה)

7.בשלב זה, ועל רקע הנסיבות שתוארו, פנתה העותרת לבית הדין הרבני הרבני הגדול בירושלים, שביום 4.6.2019 פסק את דברו תוך שבסיום דבריו קבע, כי (נספח י לעתירה):–

"לאור האמור ביה"ד מבהיר שלדעתנו, ניתן לומר על המבקשת שהיא יהודייה ואינה בת דת אחרת".