בית הדין קיבל את עמדתו של רו"ח שעבד בפירמת רואי החשבון הענקית, שטען לקיפוח זכויות פנסיה, שהתבטאו בכך שבתקופה מסוימת החברה שילמה 5% ולא 6%, ואף לא שחררה לו כספי פיצויים שצבר בעת שהתפטר.
בהחלטה שהתקבלה לאחרונה, השופט דורי ספיבק מבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב קיבל חלקית את בקשתו של עובד לשעבר בחברת רואי החשבון KPMG סומך חייקין, לאישור תובענה ייצוגית נגד החברה, בגין קיפוח זכויות פנסיוניות של עובדים.
עילת התביעה שאושרה על ידי השופט ספיבק היא אי ביצוע הפקדה בגובה 6% עבור מרכיב הגמל (חלק המעסיק) של עובדי החברה החל מינואר 2014 ועד למרץ 2016, וכן משיכת חלק מרכיב הפיצויים בנסיבות שבהן החברה לא הכירה בזכותם לקבלת פיצויי פיטורים מלאים, ומשכה חלק מהכספים שנצברו בהסדר הפנסיוני שלהם ברכיב זה.
המבקש הועסק בחברה כ-40 חודשים, תחילה כמתמחה בראיית חשבון ובהמשך כרואה חשבון. בינואר 2016 הוא התפטר לאחר כשלוש שנות עבודה.
בתביעתו, המבקש טען בין היתר כי הוא זכאי לפיצוי על ההפרש בגין ביצוע הפקדות המעסיק בחסר, היות שברכיב התגמולים הפקדות החובה של המעסיק על פי צו ההרחבה הועלו ל-6% בתחילת 2014, בעוד שבפועל החברה המשיכה להפקיד ברכיב זה, 5% בלבד על פי הסכם העבודה שנחתם עמו.
בנוסף נטען שעם סיום יחסי העבודה, החברה שחררה רק חצי מכספי הפיצויים שבר בקרן הפנסיה שלו (כ-8,600 שקל), אף שהמבקש היה זכאי לכל הסכום בנסיבות שבהן התפטר.
מנגד, החברה – "המשיבה" בהליך – טענה בין היתר כי היא מבצעת הפקדות פנסיוניות לעובדיה באופן המהווה "הסדר מיטיב" ביחס להסדר הפנסיוני שבצו ההרחבה, ועל כן הוראות הצו אינן חלות עליה.
בנוסף נטען כי במצב שבו המבקש התפטר בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים, חלות גם הוראות הסכם העבודה בנוגע לאי זכאותו לכספי הפיצויים שבהסדר הפנסיוני.
הדרך היעילה ביותר
אלא שהשופט ספיבק השתכנע כי לכאורה, בשנת 2014 שיעור הפקדות העובד והמעסיק לתגמולים בהסכם לביטוח פנסיוני, נפל בשיעורו מזה שעל פי צו ההרחבה, ולכן אין לראות בהסדר הפנסיוני בהסכם העבודה של המבקש "הסדר מיטיב". במילים אחרות ב-2014 הועלה שיעור ההפרשות המינימלי על פי צו ההרחבה כך שהחברה לא עמדה ברף המינימלי.
מכאן נקבע שלכאורה המבקש זכאי לסך ההפרש בגין שיעורים אלה, בסכום של כ-1,620 שקל עבור שנות עבודתו בחברה.
בנוסף לכך, לאחר שניתח את צו ההרחבה מול הסכם העבודה של המבקש, השופט הגיעה למסקנה כי המבקש זכאי לכאורה לכספי הפיצויים שצבר, אם כי רק לחלק מהם, בהתאם לשיעור מדורג שנקבע בצו ההרחבה.
עם זאת, יש לציין כי השופט צמצם את התובענה כך שהיא תעסוק רק בעובדי החברה שתחילת העסקתם היתה בין נובמבר 2011 לסוף 2013, מאחר שבתקופה הוחתמו העובדים על הסכמי עבודה זהים בעניין ההסדר הפנסיוני שבמחלוקת בתיק זה.
בהמשך החלטתו השופט הבהיר כי המקרה מתאים לתובענה ייצוגית שכן ההפרשים המגיעים לכאורה לכל אחד מחברי הקבוצה מסתכמים לכל היותר בכמה אלפי שקלים, כך שספק אם יחידים ישיגו תועלת בהגשת תביעות פרטיות בעניין, ובוודאי שלא יהיה זה יעיל לנהל מאות תביעות נפרדות העוסקות באותה סוגיה.
בסיומה של ההחלטה השופט הורה למבקש לפרסם הודעה על אישור התובענה הייצוגית בשלושה עיתונים גדולים. החברה חויבה לשלם למבקש שכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקל. דיון בתובענה נקבע לחודש נובמבר.
· ב"כ המבקש: עו"ד שלמה בכור ועו"ד דוד בכור
· ב"כ המשיבה: עו"ד טליה יונתן-דגן
עו"ד יעקב בטש
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין