האישה נפגעה מרכב שנסע לאחור, וטענה שהתאונה גרמה לה לאבד את כושר העבודה. בעלי הרכב הפוגע הכחישו כל קשר למקרה. עשור לאחר מכן, חייב בית המשפט את מבטחת הרכב הפוגע לשלם לאישה פיצויים על אובדן פרנסה.
התאונה התרחשה לפני כעשור. האישה הלכה בשעת לילה מאוחרת לעבר מכוניתה באזור החניה של גן אירועים, כשלטענתה, לפתע הגיחה מכונית שנסעה לאחור ופגעה בה.
נפגעתם בתאונת דרכים?
פנו ל-עורך דין דיני נזיקין
לדברי האישה, לאחר שנפלה על הרצפה, היא החלה לצעוק מכיוון שפחדה שהמכונית תמשיך בנסיעתה ותדרוס אותה. בעקבות צעקותיה, יצאו נהגת הרכב הפוגע ובעלה והציעו לה להזמין אמבולנס או משטרה, אך בתוך כך הם גם הביעו ספק בהתרחשות התאונה.
האישה סירבה להצעה, ופונתה לבסוף לבית החולים על ידי אדם שלא הכירה. במקביל, פנו הנהגת ובעלה למשטרה, והתלוננו על ניסיון לקשר אותם עם תאונת דרכים שלא הייתה ולא נבראה.
כעבור שנתיים, הגישה האישה תביעה לפיצויים על נזקיה נגד הנהגת וחברת הביטוח שלה – "הפניקס" - לבית משפט השלום בתל אביב, אך נדחתה לאחר שהשופט ירון בשן התרשם כי התאונה כלל לא התרחשה.
האישה סירבה להשלים עם התוצאה, והגישה ערעור לבית משפט המחוזי, שם הגיעו הצדדים לבסוף לפשרה, לפיה "הפניקס" תפצה את התובעת עבור 70% מנזקיה, שייקבעו על ידי בית משפט השלום.
התובעת, כיום בת 71, טענה שבעקבות התאונה היא סובלת מכאבים בברכה הימנית ובגב, וסיפרה שהיא נאלצת לעבור עד היום טיפולים פסיכיאטרים בעקבות החרדות והסיוטים מהם היא סובלת כתוצאה ישירה מסכנת המוות שחשה בזמן האירוע.
לטענתה, מצבה הנפשי אילץ אותה לסגור את מפעל חייה – מכללה הוליסטית – בה השקיעה זמן רב, וביקשה לפסוק לה פיצויים עבור הפסדי השתכרות עד לגיל 80.
"הפניקס" השיבה שמדובר במקרה קיצוני של תובעת שמבקשת להאדיר את נזקיה בחוסר תום לב, וטענה שנכותה הרפואית המשוקללת עומדת על 15.4% בלבד וכלל לא השפיעה על תפקודה.
כמו כן, ציינה "הפניקס" כי חלק מהפגיעות שהתובעת תיארה אירעו בעקבות פגיעות אחרות, שאינן קשורות לתאונה, וממילא לא הייתה יכולה לחזור לתחום ההוראה כיוון שעברה ניתוח במיתרי הקול.
5 שנים קשות
השופט שי משה מזרחי הסכים עם חברת הביטוח במובן זה, שלנוכח גילה המבוגר של התובעת ומצבה הרפואי שאינו קשור לתאונה, הדרישה לפיצוי עבור אובדן שכר עד לגיל 80 היא "בלתי סבירה".
עם זאת, לדברי השופט, נכותה הרפואית והנפשית של התובעת כתוצאה מהתאונה פגעה ביכולתה לעבוד במשך חמש שנים, שכן העיסוק בהעברת קורסים בתחום הגוף והנפש דרש כוחות נפשיים בלתי מבוטלים שלא היו זמינים עבורה באותה עת.
עם זאת, ובהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה, השופט התרשם כי חמש שנים אחרי התאונה מצבה התייצב והיא יכלה לחזור למעגל התעסוקה ולפתוח מחדש את עסקיה, אך בחרה שלא לעשות כן משיקולים "שבינם לבין התאונה אין ולא כלום".
נוכח האמור, החליט השופט שהתובעת זכאית לפיצוי עבור אבדן שכר לתקופה של חמש שנים בלבד, שהועמד על סך חודשי של 3,000 שקל, לפי שומת המס האחרונה שהגישה.
לפיכך, ובכפוף לקביעת המחוזי לפיה יש להעמיד את הפיצוי על שיעור של 70% מנזקיה, הורה השופט ל"הפניקס" לשלם לתובעת סך של 185,824 שקל עבור אובדן שכר, כאב וסבל, והוצאות רפואיות, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 28,951 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עורך דין שמואל אלדן עוסק בדיני נזיקין ובתאונות דרכים
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין