מחדלי חקירה של המשטרה, סתירות בעדויות ומצבו המנטלי של הנאשם לא שכנעו את שופטי המחוזי כי הוא אשם מעל לכל ספק סביר.
בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את ערעור המדינה על זיכויו מחמת הספק של גבר גבולי מביצוע מעשה מגונה בילדה כבת 8 ליד מעלית בבית מלון. הרכב של שלושה שופטים קבע כי אף שהנאשם נראה נוגע בילדה, המדינה לא הצליחה להוכיח כי מטרתו הייתה מינית.
לפי עובדות כתב האישום שהוגש בנובמבר 2013 וייחס לנאשם עבירה של מעשה מגונה, בת ה-8 שהתה עם הוריה בבית מלון (שפרטיו חסויים). באחד הבקרים היא ירדה ללובי והמתינה לאביה ליד המעלית, שם פגשה בנאשם שתפס אותה מאחור בבטנה ובידיה, סובב אותה אליו וניסה להצמידה אל בטנו.
בהמשך, בעוד הילדה מנסה להשתחרר מאחיזתו, הגיש לה הנאשם שטר של 20 שקל ושוב תפס בידה. היא צעקה עליו שיפסיק והצליחה לברוח מהמקום.
הנאשם כפר במיוחס לו וטען שהילדה היא זו שפנתה אליו ושאלה איפה אביה, ובתגובה הוא דחף אותה באזור המרפק כדי שתיכנס למעלית ותמצא את אביה בעצמה. הוא הודה שאחז בשטר של 20 שקל, אך לטענתו היה זה לצורך קניית משקה קל במכונות ליד המעלית.
לפני כחצי שנה בית משפט השלום בעכו זיכה את הנאשם מחמת הספק ומכאן ערעור המדינה שטענה כי בית המשפט שגה בקביעתו ויש לבחון את הראיות שנית.
פסול – אך לא מספיק
אך השופטת תמר נאות פרי, שכתבה את פסק הדין בהסכמת השופטת בטינה טאובר וסגן הנשיא רון שפירא, הסבירה שיש קושי לשלול את גרסת המשיב לחלוטין, שכן היא הייתה קוהרנטית ואחידה ואף כללה פרטים מוכמנים – שהרי המשיב לא יכול היה לדעת שהילדה מחפשת את אביה אלמלא אמרה זאת.
לעומת גרסת הנאשם, השופטת התייחסה לגרסתה הלא ברורה של הילדה, במסגרתה לא יכלה להגיד האם המשיב ניסה להצמיד אותה אליו עם הגב או עם הבטן, "נתון עובדתי בעל משמעות והיה מצופה מהמתלוננת שתוכל לזכור ולציין במדויק".
עדי התביעה האחרים סתרו אף הם אחד את השני: בעוד שהאם מסרה במשטרה כי המשיב ניסה לחבק ולנשק את הילדה, האב מסר שהוא ניסה להצמידה אליו. לעומת שניהם, הקב"ט מסר שהוא ניסה לדחוף אותה למעלית ועוברת אורח מסרה שהוא רק הבהיל אותה.
השופטת הוסיפה עוד כי התיק סבל גם ממחדלי חקירה, כמו העובדה שהמשטרה לא זימנה לעדות עדת מפתח שלטענת המשיב נכחה במקום.
יצוין כי השופטים צפו במצלמות האבטחה שתיעדו את המגע בין המשיב לבין הילדה, אלא שהתיעוד לא הראה האם כוונתו הייתה מינית. השופטים הבהירו כי כל יצירת מגע פיזי של אדם בוגר כלפי ילדה זרה היא מעשה פסול, אך אם זו הייתה כל כוונתו של המשיב ואין ראיות לכך שהוא ביצע את המעשה לצורך ביזוי, גירוי או סיפוק מיני, לא ניתן להרשיעו בעבירה של מעשה מגונה.
בנוסף, השופטים נתנו משקל לחוות הדעת הפסיכאטרית בתיק, ממנה עלה כי המשיב סובל מ"הנמכה חלקית בתחום האינטלקטואלי וההסתגלותי", ומכאן שישנה אפשרות כי מעשיו "ייצגו ניסיון כושל ופסול... להביא את המתלוננת לעזוב את המקום".
לבסוף השופטים ציינו כי אחרי התעמקות בראיות ובעדויות, עדיין נותר בליבם ספק שאינו מאפשר להם להרשיע את המשיב.
לקריאת פסק הדין
- ב"כ המערערת: עו"ד פלילי ערן בר
- ב"כ המשיב: עו"ד עראף
עו"ד מורן נירשברג דרורי
עוסק/ת ב-
פלילי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין