באורח נדיר קיבל באחרונה בית המשפט למשפחה בחיפה התנגדות שהגישו יתר האחים לצוואה שערכה האם 33 שנה לפני מותה. השופטת הילה גורביץ שינפלד כתבה שכל הנסיבות מראות שהאם התכוונה שרכושה יחולק שווה בשווה בין כל ילדיה.
אם לעשרה נפטרה באוגוסט 2012 בגיל 81. בעלה של האישה ואבי ילדיה נפטר שנים קודם לכן ולאחר מותה התפתח בין הילדים סכסוך קשה בעניין הירושה.
כשנה לאחר מות האם הגישו שלושה אחים בקשה לקיים צוואה שכתבה האם ב-1980 בה ציוותה את כל רכושה לשני ילדיה הצעירים. את הבקשה הגישו אותם שני ילדים ואחות נוספת שתמכה בעמדתם.
שבעת האחים האחרים הגישו התנגדות לצוואה. בהתנגדות, שהוגשה באמצעות עו״ד רן מובשוביץ, טענו האחים שהצוואה מ-1980 אינה משקפת את רצונה האחרון של אמם לחלק את כל רכושה שווה בשווה בין כל ילדיה ומדובר ב״צוואה שנשתכחה״.
לטענתם, הצוואה היא אחת משתי צוואות הדדיות שכתבו ההורים באותה תקופה על רקע התדרדרות מצבו הבריאותי של האב ומתוך רצון להגן על שני ילדיהם הצעירים, שהיו אז קטינים ועדיין התגוררו בבית.
לדבריהם, אין ספק שהאם, שלא ידעה קרוא וכתוב, שכחה מקיומה של הצוואה לאחר שילדיה הקטנים בגרו ועזבו את הקן. הם הוסיפו שאחד מהאחים הזוכים הסתיר בכוונה את דבר קיומה של הצוואה מיתר האחים ומהאם עצמה בחוסר תום לב, מאחר שידע שאם תיזכר האם בצוואה היא תפעל כדי לשנות אותה. בכך לדבריהם הוא ״גזל את רצונה החופשי״.
המתנגדים טענו בנוסף שאמם תמיד חזרה על המשפט ״יש לי 10 ילדים 10 יורשים״ והיה חשוב לה להדגיש את השוויון בין כל ילדיה ולשמור על אחדות המשפחה.
המבקשים, שיוצגו על ידי עו״ד שמאי מנטש, טענו בתגובה שלא נפל כל פגם בצוואה ומדובר ברצונה המפורש של האם להעניק את רכושה לשני ילדיה הצעירים. לדבריהם, מספר חודשים לאחר פטירת האם העביר אליהם אחד מהאחים המתנגדים כספים מחשבונה. כמו כן, במהלך השבעה אמרו שתיים מאחיותיהם המתנגדות ש״אם קיימת צוואה כתובה יש לקיים אותה״. פעולות אלה לדבריהם סותרות את הטענות שהעלו האחים בהתנגדותם.
ארב לשעת כושר
אך השופטת הילה גורביץ שינפלד מבית המשפט למשפחה בחיפה קיבלה את ההתנגדות. היא קבעה ש״לשונה הפשוטה״ של הצוואה אינה מתאימה לרצונה של המנוחה, למרות שלכאורה הוראותיה ברורות. ״לטעמי המקרה כאן, הוא אחד מבין מקרים נדירים בהם יש לקבוע כי הצוואה היא צוואה שנשתכחה, לפנות לנסיבות החיצוניות ולפרש את הצוואה בהתאם״, כתבה.
השופטת הסבירה שממכלול העדויות עולה שהצוואה נשתכחה מליבה של האם ואינה משקפת את רצונה. לדבריה, האם המנוחה לא רק שלא הייתה מודעת לצוואה שכתבה 33 שנה טרם מותה, אלא שרצונה היה לדאוג לכל ילדיה במידה שווה ומדובר ב״מנטרה״ עליה חזרה מאז פטירת האב.
היא קיבלה את ההסבר שהעלו המתנגדים ביחס לנסיבות עריכת הצוואה ורצון ההורים שלא להותיר את ילדיהם הקטינים ללא קורת גג וקבעה שיש לקרוא לתוך הצוואה ״תנאי מפסיק״ שלפיו הצוואה בטלה מרגע שהילדים הקטנים עזבו את הבית. היא הוסיפה שייתכן מאוד שההורים אף השמידו את הצוואה שכן את העותק שהציגו המבקשים הם השיגו מעורך הדין שערך אותה לאחר שחיפוש בבית ההורים לא העלה דבר.
היא הוסיפה שניכר שאחד הזוכים הסתיר את קיומה של הצוואה במתכוון ובחוסר תום לב הן מהאם והן מאחיו, כשהוא ״אורב״ לשעת הכושר.
לא ניתן צו להוצאות.
לקריאת פסק הדין המלא לחצ/י כאן
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין