בעל דירה ברמת השרון זכה לפני כשנתיים בתביעה שהגיש נגד המוכר וחברת הבנייה ונפסקו לו פיצויים של כ-80,000 שקל על ליקויי בנייה ועגמת נפש. ערעורם של המוכר וחברת הבנייה על פסק הדין נדחה לאחרונה במחוזי.
התביעה המקורית הוגשה בשנת 2010 בבית משפט השלום בתל-אביב, ובמסגרתה דרש התובע פיצוי על ליקויי בנייה חמורים בדירה שרכש כשנתיים קודם לכן ברמת השרון.
לייעוץ בתחום:
פנו ל-עורך דין מקרקעין
הדירה המדוברת ממוקמת בבניין שנבנה על ידי חברת הבנייה "חשד"ר מרכזי שליטה ואחזקות" ברמת השרון, ונרכשה מאדם פרטי.
בתביעתו טען הרוכש כי זמן קצר לאחר שקיבל את המפתח גילה לדאבונו כי יש בה ליקויי בנייה, בעיקר בעיות ריצוף ואיטום. תחילה הוא ערך בה שיפוץ עצמאי שיאפשר לפחות להיכנס אליה, אך פניותיו לחברה הבנייה ולרוכש לתיקון יתר הליקויים לא הועילו, ובעקבות זאת הגיש את התביעה.
המוכר והחברה טענו מנגד כי הליקויים נוצרו בעקבות השיפוץ שביצע התובע. הם האשימו אותו בהתנהגות חסרת תום לב, שכן לטענתם הם ביצעו את מלוא התיקונים והוא אפילו חתם על הסכם שמאשר זאת וכולל גם סעיף ויתור על תביעות.
אלא שבית המשפט חשב אחרת וקיבל את התביעה בחלקה. נקבע שלא הוכח שהליקוי העיקרי בדירה – שיפועים ופגמים בריצוף המרפסת – נבע מהשיפוץ שערך הרוכש, ובנוסף, שסעיף ויתור התביעות מתייחס רק לתיקונים שבוצעו טרם הכניסה לדירה.
בהתאם לכך, המוכר והחברה חויבו לשלם לרוכש 79,460 שקל עבור ליקויי הבנייה, הוצאות משפט ועוגמת נפש.
לפני כשנה, החליטו המוכר והחברה לערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב. הם טענו כי בית המשפט התעלם מהעובדה שהרוכש ניהל נגדם תביעה אחרת שעסקה בחנייה, ושם לא הזכיר את בעיית הליקויים. משכך, לטענתם, הוא החמיץ את ההזדמנות לתבוע אותם שוב.
כמו כן, נטען כי לא היה מקום לפסוק לזכות הרוכש מעבר ל-50% מהנזק, מכיוון שמחצית הזכויות בדירה שייכות לאשתו, והיא לא השתתפה בהליך.
בתגובה, הרוכש השיב כי אין קשר בין התביעה שניהל בנוגע לחנייה לבין התביעה הנוכחית שעוסקת בליקויים שנמצאו בדירתו.
לא אותה עילה
השופטת רות לבהר שרון הסבירה את טענת המערערים שמבוססת על הכלל המכונה בעגה המשפטית "כלל מיצוי העילה". כלל זה קובע כי כאשר אדם תובע מספר סעדים בשל עילה אחת הוא צריך לכלול את כולם באותה תביעה או לבקש אישור מבית המשפט לפיצול סעדים. ללא אישור כזה הוא לא יוכל להגיש תביעה נפרדת באותה עילה.
ואולם, במקרה הזה לא היה כלל צורך בפיצול סעדים, כיוון ששתי התביעות שניהל הרוכש נגד המערערים עסקו בשתי עילות שונות לחלוטין: בעוד שהתביעה שעסקה בחנייה הייתה קניינית ונבעה לגבי זכויות בחנייה, התביעה הנוכחית הייתה תביעה כספית ובמסגרתה נדרש פיצוי על ליקויי בנייה.
בנוסף, השופטת לא מצאה פגם בגובה הפיצויים שנפסקו לרוכש, ודחתה נחרצות את הטענה לפיה היה מקום לפסוק לו רק מחצית מהנזק. ברור שהתביעה הוגשה בקשה לדירה כולה, מה גם שפסק הדין של בית משפט השלום מנע מהאישה את האפשרות להגיש תביעות עתידיות בעניין זה.
לפיכך, הערעור נדחה, והמערערים חויבו בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל.
- ב"כ המערערים: עו"ד רחלי כרמון, עו"ד עדי עטיה רוזנברג
- ב"כ המשיב: עו"ד דורון ניכטברגר
* עורך דין משה פרץ עוסק במקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין