ביה"ד לעבודה בחיפה קיבל תביעה שהגישה אחות בביה"ח בני ציון נגד העירייה – האחראית על ביה"ח. טענת העירייה כי לא מדובר בכוננות אלא בזמינות שאינה מחייבת תשלום – נדחתה. הנשיא אלכס קוגן: התובעת הייתה בכוננות, ההנהלה ידעה והעלימה עין.
בתביעה שהגישה האחות, העובדת משנת 1992 ביחידה לטיפול נמרץ במרכז הרפואי "בני ציון" שבחיפה, היא תבעה מהעירייה, האחראית על בית החולים, פיצויים עבור "כוננויות" לילה שנהגה לבצע בין השנים 2004 - 2010.
התובעת, שיוצגה על ידי עו"ד יאיר ארן, טענה כי החל משנת 2003, כשהגיע מנהל חדש למחלקה, היא ועוד אח נדרשו להיות להיות כונני ערב, ולהמשיך להיות כוננים גם בלילה, עד השעה 7:00 בבוקר למחרת. לאורך התקופה, מפעם לפעם היא שאלה את האחראים בנוגע לתשלום עבור הכוננויות, ותמיד נאמר לה שהנושא בבדיקה.
לייעוץ בעניין זכויות עבודה:
עורך דין דיני עבודה
הטענה המרכזית הייתה כי מגיע לתובעת תשלום עבור הכוננויות שביצעה בפועל, בהתאם להסכם קיבוצי שנחתם ב-1979, שבו הוסדרו תנאי עבודתם של האחים והאחיות במדינת ישראל, כולל זכאות לתשלום עבור כוננויות לילה.
העירייה, אותה ייצג עו"ד יוספזון, טענה, בין היתר, שלא מדובר בכוננויות כי אם ב"זמינות למתן טיפולים". לטענת העירייה, מחלקת הצנתורים בה עבדה התובעת חייבה, מטבע הדברים, זמינות מיוחדת למקום העבודה. התובעת ידעה שהיא עלולה להיקרא לעבודה בפתאומיות, אך מנהליה לא דרשו ממנה להיות כוננית ולעצור את עיסוקיה השגרתיים. התובעת הסכימה לסידור זה, וקיבלה תוספת תשלום עבור "קריאת פתע" כל אימת כשנקראה להתייצב בבית החולים.
לא מתקבל על הדעת
נשיא בית הדין השופט אלכס קוגן ניתח באריכות את העדויות, והגיע למסקנה שעם כניסתו של המנהל החדש המחלקה החלה לפעול במתכונת 24/7 וצוות הצנתורים נדרש להיות זמין מסביב לשעון. במקרה שבו הוקפץ, הצוות תמיד כלל רופא טכנאי ואחות.
מכאן, הסביר השופט, אין זה מתקבל על הדעת שבאותו צוות המפעיל את חדר הצנתורים ישנו רופא כונן 24 שעות, טכנאי רנטגן כונן 24 שעות, ורק האחות כוננית עד השעה 23:00 בלבד, ומאותה שעה אינה כוננית אלא "זמינה", כפי שניסתה הנתבעת לטעון.
"שוכנענו כי בתקופה הרלבנטית לתביעה נדרשה התובעת בפועל לבצע כוננויות במהלך משמרת לילה כשנוהל העבודה חייב את מי שביצע משמרת ערב שהסתיימה בשעה 23:00 להיות כונן וזמין לכל קריאה בין השעות 23:00 ועדש 07:00", כתב השופט.
בנוסף, השופט התרשם שהנהלת בית החולים, כמו גם הגורמים המוסמכים בעירייה, הייתה מודעת להפעלת הכוננות, אך בחרה לנקוט במדיניות של "התעלמות מדעת" או "עצימת עיניים".
כמו כן, השופט השתכנע שאכן היו שני כוננים – התובעת ואח נוסף – שחלקו ביניהם את הימים ויידעו את הממונים על החלפות. במידה שהתובעת הייתה מסרבת לקריאה, היא לא הייתה יכולה להמשיך לעבוד באותה מחלקה, לנוכח המדיניות שהונהגה במחלקה.
באופן כללי, הבהיר השופט, כוננות אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם "קריאת פתע". תגמול בגין קריאת פתע ניתן לעובד שנקרא, לחזור לעבודה בפתאומיות, מדי פעם ולא כדבר שבשגרה. לעומת זאת, תוספת כוננות היא תשלום עבור עצם הפגיעה בשגרת העובד, בשל הצורך בהיותו זמין.
במישור המשפטי, התשלום על כוננויות מוסדר בהסכמים, ולא בחוק כזה או אחר. על בסיס הוראות ההסכם הקיבוצי, השופט קיבל את סכום התביעה, וקבע כי הנתבעת תשלם לתובעת כ-227,000 שקל עבור תוספת כוננויות, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.
לקריאת פסק הדין לחצו כאן
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.