ביהמ"ש לענייני תעבורה באשדוד קבע בנוסף, כי הנהג ישלם פיצוי סמלי של 8,000 שקל למשפחת הילד, שכן ממילא אין סכום שיקל על הטרגדיה של המשפחה.
בספטמבר 2014, בשעות הבוקר, הגיע נהג הסעות תלמידים לבית ספרם שבקיבוץ כפר מנחם. הנהג התקרב לנקודת העצירה במתחם בית הספר, ועצר את האוטובוס לפני מעבר חציה. לאחר כמה שניות המשיך לנסוע באיטיות ופגע בילד בן 9 שהיה בדרכו לבית הספר. הנהג כלל לא הבחין כי דרס את הילד, ועצר רק לאחר שאנשים בסביבה צעקו לו לעצור. הילד נהרג במקום.
לשאלות בענייני תעבורה:
הכנסו לפורום תעבורה
הורי הילד לא הגיעו לדיון בעניינו של הנאשם בבית משפט השלום לתעבורה באשדוד, בשל הקושי הנפשי העצום הכרוך בדבר. דודו של הילד הגיע, והקריא מכתב בשם ההורים שתיאר את קשיי ההתמודדות היומיומית של משפחתו. ילד, בן 9, תלמיד כיתה ג', שסתם כך, ביום רגיל, מצא את מותו בדרכו לבית הספר. מוות שהדעת אינה רוצה ואינה יכולה לקבל. ילד שלא יגשים את חלומו ותוכניותיו לעתיד, ומשפחה שנותרה להתמודד עם האובדן הבלתי נתפס והגעגועים העזים.
המדינה וסנגורו של הנאשם הגיעו להסדר טיעון ובו הסכמה על העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה, פסילת רישיון לרכב ציבורי למשך 15 שנים, פסילת רישיון לרכב פרטי למשך 7 שנים, פיצויים למשפחת הילד וקנס סמלי. את עניין גובה הפיצוי הותירו לביהמ"ש לקבוע.
הנאשם טען כי אינו בעל אמצעים לשלם פיצוי וכי התאונה הטרגית עלולה לקרות לכל נהג בשל חוסר תשומת לב רגעי. הנאשם סיפר שהוא אדם נורמטיבי, ובשניה של היסח הדעת, נגרם אסון, שהוא סיוט של כל נהג. אסון שמוטט את עולמו.
המדינה טענה, לעומת זאת, כי אין מקום להתחשב ביכולתו הכלכלית הנאשם וציינה כי המשפחה ביקשה שהפיצוי ישמש להנצחת הילד, והוא אינו חייב להיות כספי, ויכול להתבטא בכל מעשה ינציח את זכרונו של הילד, אם בהתנדבות או דרך אחרת שתסייע למנוע מקרה זהה לזה בעתיד.
המגמה: פיצוי סמלי בלבד
השופטת נועה חקלאי קיבלה את הסדר הטיעון והרשיעה את הנאשם, לפי הודאתו, בגרימת מוות ברשלנות ואי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה. השופטת קבעה כי מידת רשלנותו של הנהג עומדת על רף בינוני, כאשר לא ניתן להתעלם מהעובדה שמדובר בנהג הסעות ילדים, שחלה עליו חובת זהירות מוגברת.
מאחר שהנאשם נהג ותיק ומבוגר, שנטל אחריות למעשיו, אינו בעל עבר פלילי ועברו התעבורתי קל, החליטה השופטת לקבל את הסדר הטיעון. לגבי גובה הפיצוי, השופטת הבהירה לנאשם שאין כל קשר בין יכולותיו הכלכליות לבין סכום הפיצוי, אך בכל אופן, המגמה היא לפסוק פיצוי סמלי ביותר במקרים של גרימת מוות ברשלנות.
כל עונש או פיצוי שינתן לא יקל על הטרגדיה של המשפחה, סיכמה השופטת את עמדתה והחליטה על פיצוי של 8,000 שקל למשפחת הילד. השופטת נמנעה ממתן קנס, בשל מצבו הכלכלי של הנאשם, אך חייבה אותו לחתום על התחייבות כספית בסך 50 אלף שקל לשלוש שנים להימנע מביצוע חוזר של עבירה זו.
אציין, כי בדיני נזיקין חל עקרון שאין לפצות אדם מעבר לנזק שנגרם לו, והנפגע מתאונה זכאי לפיצוי נזיקי מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לרוב ביהמ"ש מטיל על מורשעים בעבירות דומות פיצוי עונשי בין 10,000 ל- 15,000 שקל , בעוד שבמקרה זה הטיל פיצוי עונשי נמוך.
- ב"כ המאשימה: דגנית שחר (מתמחה)
- ב"כ הנאשם: עו"ד מוסקלנקו, עו"ד סגל
* עו"ד שי גלעד עוסק בדיני תעבורה.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין