ביה"ד האזורי לעבודה בנצרת קבע שהעובדת, שנפגעה בתאונת דרכים וביקשה לשוב לעבודתה לאחר שחזרה לתפקוד, פוטרה שלא כדין לאחר 15 שנות עבודה.
העובדת, ששימשה כממלאת מקום לסייעת-גננת בעיריית צפת, נפגעה בנובמבר 2010 בתאונת דרכים, בהיותה כבת 60. לאחר כשנה וחצי שבה שהתה באי כושר עבודה וקיבלה קצבת נכות, קבעה קרן הפנסיה "מבטחים" כי העובדת מסוגלת לחזור לעבוד במשרה מלאה. לאור זאת, העובדת ביקשה לחזור לעבודתה אך העירייה סירבה לבקשתה.
פוטרת ללא שימוע?
עורכי הדין בפורום דיני עבודה יסייעו לך להבין מה עליך לעשות
בעקבות זאת היא תבעה את העירייה בטענה שלמעשה פוטרה תוך אפלייתה מחמת גיל וללא שימוע. היא טענה, כי פוטרה לאחר למעלה מ-15 שנות עבודה, בהיותה כבת 62 וכשנותרו לה רק חמש שנים לפנסיה.
היא הוסיפה, כי העירייה הותירה אותה "בין הכיסאות" כאשר מצד אחד היא מסרבת להחזיר אותה לעבודה, ומצד שני מסרבת לתת לה מכתב פיטורין המסיים את עבודתה.
לטענת התובעת יש לראות בעירייה כמי שפיטרה אותה ולחייב אותה לשלם לה, בין היתר, פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וזכויות סוציאליות נוספות.
העירייה טענה, כי התובעת פוטרה כבר ביולי 2010, לפני התאונה, מבלי שהביעה התנגדות לפיטוריה. בספטמבר אותה שנה, היא הוסיפה, התובעת התקבלה מחדש למשרה בהיקף של שלושה ימים בשבוע. לאחר התאונה, לאור חוות דעת של הרופאה התעסוקתית שלפיה היא לא כשירה לשוב לעבודה, לא ניתן היה להעסיק אותה.
עוד טענה העירייה, כי הנחתה את התובעת לפנות בשנית לרופא שיאשר כי היא מסוגלת לבצע את עבודתה. משלא עשתה זאת, יש לראות בה כמי שהתפטרה בשל מצבה הבריאותי. לשיטתה, התובעת לא פוטרה כלל וגם אין מקום לקבל את טענת האפליה, שהועלתה על-ידה לראשונה רק לקראת סוף ההליך המשפטי.
לא בגלל הגיל
השופטת אורית יעקבס קבעה, כי העובדה שהתובעת לא הציגה אישור מרופא תעסוקתי אינה מובילה למסקנה שהתפטרה, מה גם שהטענה כי התפטרה בשל מצבה הבריאותי לא מסתדרת עם העובדה שביקשה במפורש לשוב לעבודה.
עוד קבעה השופטת, כי פיטורי התובעת לפני התאונה נעשו בעקבות נוהל העירייה לפטר את כל העובדים השעתיים במחלקת החינוך כדי שיוכלו לקבל דמי אבטלה בחודשי החופש הגדול. לאחר מכן נהגה העירייה להעסיקם מחדש. לכן, ברור מדוע התובעת לא התנגדה לפיטורים - שבוטלו עם תחילת שנת הלימודים הבאה.
השופטת יעקבס הוסיפה כי התובעת לא הוכיחה שפיטוריה נבעו מחמת גילה, אך עם זאת, פיטוריה היו בניגוד לדין:
"בהתחשב בתקופת העסקתה הארוכה בנתבעת, גילה ונסיבותיה האישיות, היה מצופה שהיא תוזמן, לכל הפחות, לשיחה פורמאלית בה יוסבר לה, באופן ברור, מה עלולות להיות ההשלכות של אי הבאת האישור", קבעה השופטת והוסיפה, כי "למעשה, הנתבעת לא עשתה שום מאמץ על מנת להמשיך ולהעסיק את התובעת, בת ה - 62, בין אם בתפקיד אחר ובין אם בהיקף משרה חלקי."
משכך, השופטת קיבלה את התביעה ברובה וחייבה את העירייה לשלם לעובדת 83,758 שקלים, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,500 שקל.
* עו"ד הרצל חלו עוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין