בית המשפט קיבל את טענת האישה, לפיה נוכח פערי השכר הדרמטיים ביניהם ונישואיהם הארוכים שנמשכו כשני עשורים - על בעלה לשעבר לפצותה
ה"עונש" על קבלת שכר עתק - פיצוי לגרושה: בית המשפט למשפחה בתל אביב חייב איל הון להעביר לאשתו לשעבר כ-178,000 ליש"ט (שהינם כ-780,000 שקל נכון למועד פסק הדין). השופטת גלי רון קבעה זאת בין היתר נוכח הבדלי השכר המשמעותיים בין הצדדים, ונישואיהם הממושכים. הסכום יצטרף ליותר מ-2,000,000 ליש"ט שתקבל האישה במסגרת חלוקת הרכוש.
התובעת (57) והנתבע (52) התחתנו בתחילת שנות האלפיים והביאו לעולם שני ילדים. ב-2007 הם עברו להולנד, כאשר ב-2013 העתיקו את מגוריהם ללונדון - ומאז עובד הבעל כמנהל תפעול בחברה מסוימת. בבירת בריטניה עבדה האישה כ-מנהלת קשרי לקוחות בבנק. בתחילת 2020 עלו יחסי הצדדים על שרטון, כאשר בספטמבר 2023 הם התגרשו רשמית.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט טענה האישה שפערי השכר בינה לבין בעלה לשעבר הינם עצומים, ועומדים על כ-185,000 שקל לחודש. לדבריה הסיבה שהנתבע מרוויח שכר עתק נעוצה, בין השאר, בוויתורה על קריירה למענו והפיכתה ל"בת-זוג ביתית". מכאן, לשיטתה, שמדובר בפרי מאמץ משותף אשר מוצדק לתת לה נתח ממנו.
האיש, מצדו, כפר בכך שגרושתו ויתרה על קריירה משל עצמה כדי שהוא יוכל להתקדם בעבודתו ולשפר את שכרו. לדבריו היא בוגרת תואר ראשון ושני, עבדה במהלך השנים כאנליסטית ומנהלת השקעות, וביכולתה להרוויח סכומים לא פחות גבוהים משלו. יתרה מכך, טען, היא לא הייתה ההורה העיקרי, אלא שניהם גידלו את ילדיהם ביחד - כשלעיתים דווקא הוא היה הדומיננטי.
שלושה תנאים
כחלק מההליך מונה מומחה מטעם בית המשפט, לבחינת פערי ההשתכרות בין הצדדים. ממצאיו היו דרמטיים: בעוד הכנסת הנתבע בתקופת הנישואים הוערכה ב-45,250 ליש"ט נטו (סכום השקול לכ-200,000 שקל, על-פי שער יציג של 4.5 שקל), הרי שאומדן שכר האישה עמד על 3,876 ליש"ט בלבד, כלומר כ-17,500 שקל.
השופטת רון קבעה שבמקרה זה מתקיימים שלושת התנאים להכרה בתובעת כמי שזכאית, על-פי הפסיקה, לפיצוי עבור הפרשי שכר: נישואים ארוכים, פערי השתכרות משמעותיים והיותה בן-זוג ביתי.
אשר לתנאי הראשון ציינה השופטת, בפשטות, שהצדדים היו נשואים כמעט 20 שנה עד לפרידתם, ולכן הוא מתקיים. בקשר לתנאי השני נקבע כי אף שהמומחה העריך בחסר את שכר האישה - שהרוויחה בבנק בלונדון 4,500 ליש"ט עבור חצי משרה - הרי שעדיין קיימים פערי שכר דרמטיים בין השניים, ולכן הוא מתקיים.
בכל הנוגע לתנאי השלישי הגיעה השופטת למסקנה שאף הוא התמלא, הגם שלא באופן מובהק. "לא ניתן להגדיר את התובעת 'כבן זוג ביתי' במלוא מובן המילה, ואף לא ניתן לומר כי האישה ויתרה לחלוטין על קריירה. הרושם הוא כי האישה לא עבדה תקופות ארוכות במהלך תקופת שהות הצדדים בחו"ל, גם מתוך בחירה אישית ונוחות", נכתב בפסק הדין.
בדיון על גובה הפיצוי קבעה השופטת שהוא יהיה נמוך יחסית, בין השאר מכיוון שבמסגרת חלוקת הרכוש כבר קיבלה האישה יותר מ-2,000,000 ליש"ט - סכום שאף איפשר לה לקנות דירה בלונדון תמורת 900,000 ליש"ט.
בסופו של יום חייבה השופטת את הנתבע להעביר לגרושתו 178,057 ליש"ט, בהתאם לשער היציג במועד פסק הדין (כ-781,670 שקל).
- שמות באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד מיכאל בן לולו
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.