תביעה של חצי מיליון ש' נגד רשת "שגב" נדחתה ברובה: מנהל לא זכאי לשעות נוספות

מנהל סניף של "שגב אקספרס" קיבל פיצוי של כ-46 אלף שקל בלבד, בעוד שתביעתו העיקרית לתשלום 300,000 שקל עבור שעות נוספות רבות שביצע לדבריו מדי חודש נדחתה כליל לאחר שנקבע כי מדובר במשרת אמון.

בית הדין לעבודה בתל-אביב דחה את רוב תביעתו של מנהל מסעדת "שגב אקספרס" ברמת החייל, וקבע כי הוא לא זכאי לפיצויים עבור עבודה בשעות נוספות משום שעבד במשרת אמון. עם זאת, נפסקו לו פיצויים של כ-46 אלף שקלים עבור פיטורים ללא שימוע תקין, הפרשי גמל, פדיון ימי חופשה, העדר הודעה על תנאי עבודה ורישום כוזב בתלושי שכר.

מנהל הסניף הועסק במסעדה במשך 7 שנים. באפריל 2015 זומן לשיחה עם מנהלי הרשת, שלאחריה נשלח לשבועיים הביתה ולא הורשה להיכנס למסעדה. לאחר מכן התקיימה עמו שיחה נוספת שבמהלכה פוטר, ולימים שולמו לו פיצויי פיטורים של 96,250 שקל.

בתביעה שהגיש נגד הרשת ב-2016 באמצעות עו"ד כפיר דיין-דובב הוא טען בין היתר כי לא נערך לו שימוע חוקי והוא זכאי לפיצויים בגובה 12 משכורות (כ-144 אלף שקל).

בנוסף הוא טען כי לאורך שנות עבודתו במסעדה הוא עבד מאות שעות בחודש – הרבה מעבר לשעות העבודה המקובלות – ומגיעים לו הפרשי שכר של קרוב ל-300 אלף שקל.

הרשת, שיוצגה על-ידי עו"ד רונן קינן, הבהירה כי לפני השיחה הראשונה נאמר לתובע שייערך לו שימוע לנוכח הירידה המשמעותית בתפקוד שלו. לפי הנטען, לאחר השיחה הוא נשלח לביתו כדי לחשוב על הדברים ולגבש תוכנית לשיפור עבודתו אך משלא הגיש דבר – פוטר.

באשר לשעות הנוספות נטען כי מאחר שהתובע הועסק בתפקיד ניהולי חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל עליו. מעבר לזה, הנתבעת הצביעה על כך שדוחות איכון טלפון סלולרי שהציג התובע מעידים שלא עבד בשעות קבועות, ובמקרים רבים לא שהה במסעדה יום עבודה מלא.

אדון לעצמו

סגנית נשיאת בית הדין השופטת הדס יהלום קבעה כי לא נערך לתובע שימוע תקין, וכי ההחלטה על פיטוריו נלקחה כבר במהלך השיחה הראשונה, ולראיה – מיד לאחריה כבר נשכר לו מחליף. עם זאת, השופטת לא סברה שמגיע לתובע פיצוי של 12 משכורות ופסקה לו ברכיב זה 30,000 שקל בלבד.

בהמשך השופטת דחתה את חלק הארי שעסק בשעות הנוספות. בפסק הדין נכתב כי "התובע הוא מסוג העובדים שהוראות חוק עבודה ומנוחה אינן חלות עליהם, בהיותו נושא בתפקיד ניהול הדורש אמון מיוחד".

השופטת התייחסה בהקשר זה לכך שהתובע היה אחראי על התקציב, הזמין סחורה, השתתף בישיבות הנהלה, קיבל סמכות לשכור ולפטר עובדים והיה כפוף לבכירים. כמו כן, הוכח שהוא היה "אדון לעצמו" ולא דיווח על שעות העבודה, והנתבעת אף לא התערבה בכך.

השופטת הוסיפה כי אף התובע עצמו לא חשב בזמן אמת שהוא זכאי לתשלום עבור שעות נוספות, והוא אישר שהחליט לתבוע ברכיב זה לאחר ייעוץ משפטי.

בתוך כך השופטת ציינה כי ממילא התובע לא הוכיח שעבד בשעות נוספות, ולעומתו, הנתבעת הוכיחה ששעות העבודה להן טען לא היו נכונות.

בסיכומו של דבר, מלבד הפיצויים על היעדר שימוע, זכה התובע בפיצוי על תלושי שכר שלא שיקפו את המציאות, הפרשי פנסיה, פדיון חופשה והיעדרו של הסכם עבודה. בסך הכל נפסקו לו 46,119 שקלים בנוסף לשכר טרחת עורך דין של 6,000 שקל.

• ב"כ התובע: עו"ד כפיר דיין-דובב
• ב"כ הנתבעת: עו"ד רונן קינן

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.