עם חברות כאלה מי צריכה אויבות? שתי נשים יצאו למסע הכפשות נגד חברה שלישית, וסיפרו למשפחתו של בעלה שהילד שהביאה לעולם הוא בן של אחד מ-3 גברים עמם ניהלה יחסים במקביל. השתיים ישלמו פיצויי לשון הרע.
השופטת אלואז זערורה-עבדאלחלים מבית משפט השלום בקריות חייבה שתי נשים בפיצויי לשון הרע לחברתן לשעבר, לאחר שקבעה כי השתיים פרסמו עליה דברים המהווים לשון הרע.
מעשה בשתי חברות, שאחת מהן עברה הליך גירושין בשלהי 2013, וביקשה מהשנייה לשקר לרשויות הרווחה לגבי הגרוש שלה, כדי שהיא תזכה במשמורת על בתה.
החברה (התובעת כאן) סירבה, ולכן המתגרשת גייסה חברה שלישית ושתיהן יחד איימו על החברה שיפגעו בזוגיות שלה, בחיי משפחתה ובילדיה. נגד השתיים התקבל צו למניעת הטרדה מאיימת, אך זה ממש לא הפריע להן "להעלות הילוך".
השתיים התקשרו לאדם ממוצא ערבי, שידעו כי האישה הייתה איתו בקשר רומנטי, ודובבו אותו לקבל מידע נוסף על הקשר ביניהם, וכמובן – הקליטו את השיחה.
עם ההקלטה הן פנו היישר להוריו של בעלה, והוסיפו פרשנות משלהן לפיה כלתם בגדה בבנם "עם אדם ערבי", עברה הפלה, ניהלה קשרים עם מספר גברים במקביל, והשתמשה בהם לתמיכה כספית. השתיים אף אמרו להורים שהנכד שלהם יכול להיות בנם של 3 גברים שונים. את כל הסיפור הזה הן הפיצו גם באזני אנשים נוספים.
בתביעת לשון הרע שהגישה האישה כשנתיים לאחר מכן (ב-2015), היא סיפרה שעולמה חרב עליה, וטענה שמעשי חברותיה גרמו לפגיעה קשה בחייה ובחיי ילדיה, וכן כי הביאו לפירוק התא המשפחתי שלה.
נגד הנתבעת הראשונה ניתן פסק דין בהיעדר הגנה אשר חייב אותה בפיצוי בסך של כ-78 אלף שקל.
לעומת זאת, הנתבעת השנייה טענה להגנתה "אמת דיברתי", שכן התובעת אכן ניהלה מערכת יחסים עם אדם ממוצא ערבי.
בנוסף, היא הגישה תביעה נגדית, בה טענה כי התובעת היא שחטאה נגדה בלשון הרע כשקראה לה "כלבה" ו-"לא בריאה בנפשה" במהלך שיחת טלפון שניהלה עם הגרוש שלה. אלא שתביעתה נדחתה בנימוק שהדברים שנאמרו לא יצרו דעה שלילית לגבי הנתבעת בפני הגרוש שלה.
השחירו את דמותה
בניגוד מוחלט לכך, השופטת קבעה כי הדברים שנאמרו על התובעת כן מהווים לשון הרע. השופטת הסבירה שאמירות הנתבעות, יחד עם השמעת ההקלטה להורים של בעלה לשעבר, ציירו את התובעת כדמות שלילית שמנהלת קשרים עם גברים שונים במקביל, אינה מהססת לעבור הפלה ולשקר בדבר זהות אבי ילדה.
השופטת מצאה חיזוקים לטענות התובעת דווקא בעדותה של הנתבעת הראשונה, שאישרה אותן, אחת לאחת.
בהקשר זה הנתבעת טענה שחברתה (הנתבעת הראשונה) משתפת פעולה עם התובעת, משום שזו הבטיחה לה שלא תנקוט בהליכי הוצאה לפועל לאכיפת פסק הדין שניתן נגדה, אך השופטת הדגישה שגרסת התובעת נתמכה בעדויות נוספות – בעלה של התובעת באותה עת, הוריו, ועוד.
השופטת אף דחתה את טענת הנתבעת להגנת "אמת דיברתי", והסבירה כי אף שהתובעת אישרה שניהלה קשר זוגי עם האיש בעבר, הרי שהפרסום לא עסק רק בכך, אלא היה רחב יותר והתייחס לדברים כוזבים נוספים, אותם הנתבעת לא הוכיחה.
לפיכך נקבע כי הפרסומים מהווים לשון הרע והנתבעת חויבה בכ-37 אלף שקל, כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד. התוצאה היא שהתובעת תקבל משתי חברותיה לשעבר סכום של כ-115,000 שקל.
- שמות באי כוח הצדדים, עו"ד נזיקין, לא אוזכרו בפסק הדין
* עו"ד שי לביא עוסק בלשון הרע
** עורך הדין לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין