שינתה צוואה שערכה עם בעלה המנוח. הייתה רשאית?

אף שבמסמך קבעו בני הזוג כי הוא ישונה "רק ע"י שנינו", קבעה השופטת שהאלמנה יכולה הייתה לערוך צוואה מאוחרת משלה: "התנאי התייחס לתקופה שבעלה בחיים"

בני זוג שערכו צוואה קבעו בה כי תשונה "רק על-ידי שנינו". לימים הבעל נפטר, ואשתו ערכה צוואות חדשות. לאחר מותה הגישו חלק מיורשיה התנגדות לצוואתה האחרונה, בטענה כי סותרת לתנאי המפורש שבזו הראשונה. ואולם השופטת ענבל וקנין-הרנשטיין מבית המשפט למשפחה בתל אביב קבעה לאחרונה שהאלמנה רשאית הייתה לערוך אותה. המתנגדים חויבו בהוצאות.

בספטמבר 2004 ערכו המנוחים את צוואתם המשותפת, בה הורו כי "תשונה רק על-ידי שנינו". הבעל הוא שנפטר ראשון, בחלוף כשנה, אלא שאלמנתו לא שקטה על שמריה - וערכה בשלב זה שתי צוואות חדשות משלה, אשר המאוחרת שבהן, מספטמבר 2007, היא שניצבה במוקד ההליך.

בבית המשפט טענו שלושה מיורשיה ("המתנגדים") כי המסמך מ-2004 מהווה "צוואה הדדית", אשר כללה מגבלה מפורשת לעריכת צוואות חדשות בהיעדר הסכמה משותפת. בהתאם לכך נטען שהאלמנה מנועה הייתה מלשנות את צוואתה המוקדמת, כאשר עצם עריכת צוואותיה המאוחרות עולות כדי חוסר תום לב.

מנגד טען התובע שהמסמך מ-2004 מהווה צוואה משותפת, ולא הדדית, אשר נערכה לפני תיקון 12 לחוק הירושה - ומכאן שהמנוחה רשאית הייתה לערוך את צוואותיה המאוחרות. אשר לסעיף המגביל, נטען שהוא מתייחס לאפשרות שינוי הצוואה רק בזמן ששני בני הזוג בחיים, ואולם כאן עריכת הצוואות המאוחרות נעשתה לאחר מות הבעל.

שתיקה כהסכמה

הסיבה הרשמית שבגינה קבעה השופטת וקנין-הרנשטיין כי המנוחה רשאית הייתה לשנות את צוואתה המוקדמת, הייתה שהיא נערכה טרם תיקון 12 לחוק הירושה - שהטיל מגבלות שונות על שינוי צוואה הדדית - בשילוב פסיקת העליון שלפיה סעיף מגביל בצוואות כאלו הוא חסר תוקף.

לזאת הוסיפה השופטת, בבחינת למעלה מן הצורך, כי הסעיף המגביל בצוואת 2004 ("תשונה רק על-ידי שנינו") התייחס, הלכה למעשה, רק לתקופה שבה שניהם בחיים. "לא נכתב מפורשות בצוואה כי מי מבני הזוג מנוע לערוך צוואה חדשה לאחר פטירת בן הזוג האחר", הדגישה.

טעם נוסף לדחיית עמדת המתנגדים מצאה השופטת בנוכחותם הפיזית במשרד עורכת הדין שאצלה נערכה הצוואה השנייה (שכאמור נעשתה לאחר הצוואה המוקדמת, אך אינה חלק מההליך המשפטי). נקבע כי בכך, למעשה, הם הסכימו לעצם שינוי הצוואה הראשונה. השופטת הבהירה שהשלושה "אינם יכולים לאחוז במקל בשני קצותיו ו'לבחור' מתי רשאית הייתה המנוחה לערוך צוואה חדשה, ומתי לא".

לפיכך נקבע שהמנוחה רשאית הייתה לשנות את צוואתה המוקדמת, וזאת מבלי לקבוע מסמרות בקשר לתוקף צוואתה האחרונה - סוגייה בפני עצמה שתתברר בהמשך. השופטת חייבה את המתנגדים ב-7,000 שקל הוצאות משפט.

• ב"כ התובע: עו"ד שרון ליכט פטרן ו/או עו"ד איתמר צבאח
• ב"כ הנתבעים: עו"ד שי שוראקי

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.