נאמן ההקדש לשעבר, שכנגדו הופנו התביעות, טען שהן התיישנו - אך ביהמ"ש קבע שמרוץ ההתיישנות טרם הגיע לסיומו במועד הגשתן
תביעות הקדש נגד נאמן שלו לשעבר, בסך כ-13,000,000 שקל, ימשיכו להתברר - כך קבע אתמול סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, השופט רם וינוגרד. בקשת הנאמן לסילוק התביעות על הסף מחמת התיישנות נדחתה, משלא הוכח כי ההקדש היה מודע לעובדות שמהן נובעת עילת התביעה, במועד מוקדם מזה הקובע לצורך תחילת מירוץ ההתיישנות.
בפברואר אשתקד הגיש הקדש "שלמה יעקב מוסאיוף" את התביעות לבית המשפט, באמצעות עו"ד משה בן דוד, נגד הנתבע - ששימש כנאמן ההקדש בשנים 2001 עד 2013. בתביעות, שהועמדו על 13,033,933 שקלים, טען ההקדש, בין היתר, שהנתבע פעל בניגוד לחובות האמון שהוטלו עליו, ואף נתן יד להסכמים פיקטיביים. נטען שמעשיו עולים כדי עוולות רשלנות והפרת חובה חקוקה.
נאמן ההקדש לשעבר, שיוצג על-ידי עו"ד חיים מאיר, טען מצדו שעל התביעות להידחות על הסף מחמת התיישנות: הוא חידד שהן עוסקות באירועים אשר התרחשו לפני 12 עד 15 שנה. האיש הודה אומנם שבמסגרת חישוב תקופת ההתיישנות אין לקחת בחשבון 4.5 שנים בהן התנהל הליך משפטי בין הצדדים, וכן את התקופה שמפרוץ מלחמת "חרבות ברזל" ועד להגשת התביעות - ואולם לשיטתו גם בהינתן זאת, הן התיישנו.
זכה בזמנו לתשבחות
השופט וינוגרד הסביר שלפי הפסיקה, יש להשעות את תקופת ההתיישנות כל עוד אין בידי ה"נהנה" - בענייננו ההקדש - מידע המצביע על הפרת חובה מצד הנאמן. לדבריו, בהינתן קיזוזי 4.5 השנים ותקופת "חרבות ברזל", יוצא שמועד התיישנות עילות התביעות הוא מרץ 2012, כאשר הראיה הגלויה לידיעת ההקדש על ההפרות הינו פברואר 2013 - מועד בו החליט בית הדין הרבני לפטר את הנתבע מתפקידו כנאמן.
מכאן, לדברי השופט, שיש לבחון האם ההקדש ידע על הפרות הנתבע עוד בטרם מרץ 2012, שאז תביעותיו אכן יידחו מחמת התיישנות. אלא שלמסקנתו, הנתבע כשל מלהוכיח זאת.
טענה מרכזית שהעלה הנתבע בהקשר הזה הייתה שכבר במאי 2011 - בדיון שהתקיים בבית הדין הרבני, אשר בסופו מונו נאמנים נוספים להקדש - היה האחרון מודע לספקות הנוגעים להתנהלותו. ואולם השופט מצא שטענתו אינה מדויקת, בלשון המעטה: לדבריו החיצים באותו דיון כוונו בכלל לגורמים אחרים ולא לנתבע, שאדרבה נטען שם כי "עשה עבודה טובה" כנאמן.
מסקנת השופט בסופו של יום הייתה שאין אפשרות לקבוע כי ההקדש החזיק במידע הנוגע להפרות כלשהן של חובות הנתבע כנאמן, במועד שקדם למרץ 2012. הוא הוסיף כי המסמכים שצורפו לתביעות תומכים דווקא במסקנה ההפוכה - שידיעת ההקדש על ההפרות הייתה רק לאחר אותו מועד.
כך למשל, בהחלטה מיוני 2012 הורה בית הדין הרבני לדיירי ההקדש שלא להעביר כספים לאותו גורם שנטען בזמנו כי פעל בצורה לא תקינה. "בהחלטה לא נכללה התייחסות כלשהי לנאמן, לחיוב או לשלילה", חידד השופט וחתם: "נראה, אפוא, שמכתב התביעה ונספחיו עולה לכאורה שמועד מרוץ ההתיישנות לא החל קודם למרץ 2012".
לפיכך השופט הורה על דחיית הבקשה, כשהמשמעות היא שתביעות העתק נגד הנאמן ימשיכו להתנהל כסדרן. הנתבע חויב לשלם להקדש הוצאות משפט בסך 10,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.