רשויות המס עיקלו רכב באישון לילה – המדינה תפצה על כך

הרכב עוקל בשל חוב למע"מ 14 חודשים אחרי שכביכול הודבקה אזהרה על דלת ביתו של החייב. השופט מתח ביקורת על התנהלות המדינה והבהיר: "דרישת האזהרה מראש ותקינות הליך הגביה חשובים ומחייבים ואין להקל בהם ראש".

בית משפט השלום בתל-אביב קיבל לאחרונה תביעה של אב ובנו והורה למדינה לפצות אותם ב-50 אלף שקל על עיקול רכב שלא כדין. השופט אביים ברקאי הוקיע את התנהלות רשויות המס, שביצעו עיקול של רכב ללא אזהרה או לכל היותר עם אזהרה בעייתית מאד. 

בעשור הקודם צבר האב חובות למע"מ והרשויות פתחו נגדו בהליכי גבייה. במסגרת זו, כך לגרסת המדינה, בינואר 2007 הודבקה על דלתו "אזהרה" על עיקול.

כעבור כ-14 חודשים – בפברואר 2008 – הגיעו לבית פקידי מע"מ מלווים בשוטר, ביקשו מהאב לשלם 350 אלף שקל ולאחר מכן עיקלו את השברולט של בנו שחנתה בחצר.

אחרי דין ודברים עם המדינה, האב פנה לבג"ץ בעתירה לאי חוקיות המהלך, והרכב שוחרר בהתאם לפסק דין שניתן ב-2011 בהסכמת הצדדים.

שנה לאחר מכן הגישו האב והבן תביעה לפיצויים על סך כ-125,000 שקל. התובעים טענו מעולם לא קיבלו את האזהרה, וכי אסור היה למדינה לעקל את הרכב ששייך לבן – שלא היה לו כל חוב. עוד הם טענו כי העיקול, שבוצע לעיני שכנים ובני משפחה, גרם להשפלה ולפגיעה בשמם הטוב.

סכום הפיצוי שנתבע הורכב מפיצויים בגין נזק לא ממוני (ההשפלה ועגמת הנפש), וכן מנזק ממוני – ירידת ערך, הוצאות הובלה, נזקים מכניים, הוצאות תיקון וכיוצא באלה.

המדינה טענה מנגד שאין להטיל עליה אחריות נזיקית כיוון שלא הוכח קשר סיבתי בין מעשיה ומחדליה לבין הנזקים הנטענים. לחלופין נטען כי בכל מקרה התובעים הם האשמים בנזק.

פער זמן בלתי סביר

השופט ברקאי הסביר שאין לפצות את הבן על כך שרכבו עוקל. בהקשר זה השופט הצביע על כך שעד הגשת התביעה לא נטען בשום שלב, אפילו לא בעתירה לבג"ץ, כי הרכב אינו שייך לאב. כמו כן, השופט הבהיר כי בעצם תפיסת הרכב אין פגם שכן מספיק שהוא נמצא בשטח שבו מתגורר החייב.

אלא שבכל הקשור להמצאת האזהרה, השופט תמך בעמדת התובעים והצביע על מספר כשלים משמעותיים בגרסת המדינה, שהתבססה על רישום ממוחשב.

בין היתר, השופט הפנה לכך שהמדינה לא הציגה העתק מהאזהרה, לא שמרה תיעוד כנדרש והסתפקה באופציה של הדבקתה אף שיכלה לשלוח אותה בדואר רשום או עם שליח. כשל נוסף אותו הדגיש השופט הוא "פער הזמן הבלתי סביר בין מועד האזהרה למועד העיקול" (14 חודשים).

"הכשלים במסירת האזהרה, ככל שבכלל נמסרה, מביאים לכשל אף בפעולת העיקול שנעשה שלא כדין בהעדר אזהרה כדין", קבע השופט.

בהמשך העיר השופט כי "דרישת האזהרה מראש ותקינות הליך הגביה חשובים ומחייבים ואין להקל בהם ראש".

בסיכומו של דבר השופט חייב את המדינה לשלם לתובעים פיצוי בסך כ-35,500 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 13,000 שקל.

סכום הפיצוי הורכב מעלויות תיקון הנזקים שנגרמו לרכב וכן מפיצוי על נזק לא ממוני. בעניין זה השופט התחשב בטרחה שנגרמה לתובעים והשפלתם לעיני השכנים כאשר חוליית מעקלים הגיעה לביתם באישון לילה. מאידך השופט לקח בחשבון את העובדה שאנשי הרשויות פעלו במסגרת תפקידם לשמור על כספי המדינה.

• ב"כ התובעים: תאופיק טיבי, עורך דין נזיקין
• ב"כ הנתבעת: עו"ד סימה אזולאי – פרקליטות מחוז מרכז (אזרחי)

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.