רמת האלכוהול בדם אינה שיקול להפחתת עונש המינימום בגין נהיגה בשכרות

לפסק הדין בעניין מדינת ישראל נגד נשפיץ ואח'

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש אשר הושת על המשיבים, אשר הורשעו בביצוע עבירות של נהיגה בשכרות, כך שרישיונם ייפסל לתקופה של שנתיים - עונש המינימום הקבוע בפקודת התעבורה בגין עבירה זו.

סעיף 39א לפקודת התעבורה, קובע כי רשיונו של אדם שהורשע בעבירה של נהיגה בשכרות, ייפסל לתקופה שלא תפחת משנתיים, ואולם בית המשפט רשאי בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר. למרות זאת, לעיתים תכופות חש בית המשפט חוסר נוחות בגזירת עונש המינמוום, באשר פעמים רבות המדובר בנאשם "נורמטיבי", חסר כל עבר פלילי, ולפיכך נוטים שופטי הערכאות הדיוניות כדבר שבשגרה להקל בעונשם של אותם נאשמים.

סגן הנשיא עוני חבש קבע, כי דרישת החוק הינה, כי רק בנסיבות מצומצמות ביותר רשאי בית המשפט לסטות מעונש המינימום בגין נהיגה בשכרות, כאשר נסיבות אישיות "רגילות", כגון העדר עבר תעבורתי, גיל, מצב משפחתי, וכדומה, אינן מצדיקות הפחתה מעונש הפסילה המינימאלי.

נקבע, כי הטענה כי רמת האלכוהול שנמצאה בדמו של הנאשם עולה אך במעט על זו המותרת בחוק, אינה מהווה נסיבה מיוחדת המצדיקה סטייה מעונש המינימום. שיקולי מדרג רמת האלכוהול יכולים להילקח בחשבון, כאשר העונש הראוי עולה על עונש הפסילה המינימאלי, של שנתיים ימים.

לפסק הדין בעניין מדינת ישראל נגד נשפיץ ואח'

למדור: תעבורה

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.