רכבת ישראל תפצה נוסע ב- 360 ש"ח בשל איחור

לפסק הדין בעניין חיים אברהם פרי נגד רכבת ישראל בע"מ

בית המשפט קבע, כי רכבת ישראל תפצה נוסע, שהוזמן להרצות במכללה, ב- 360 ש"ח בשל איחור.

התובע הוזמן ע"י מכללת עכו להרצות בפני הסטודנטים במכללה בנושא סחר בינלאומי. לבקשתו של התובע, ההרצאה תוכננה להתחיל בשעה 16:15.

התובע המתגורר בכפר סבא נסע לתחנת הרכבת בבית יהושע, שם היה עליו לעלות על רכבת שזמן הגעתה לרציף נקבע ל- 14:25, ולאחר החלפת רכבות בתחנה בבנימינה , היה אמור להגיע לתחנת הרכבת בעכו בשעה 15:47, כחצי שעה לפני תחילת ההרצאה.

בפועל, הרכבת לא הגיעה בזמן המיועד. עובדי הרכבת לא ידעו לומר לתובע מתי תגיע הרכבת. בשעה 15:00 עזב התובע את הרציף חזר לרכבו ונאלץ לנהוג לעכו.

התובע אחר להרצאה, ולטענתו מאז לא הוזמן להרצות שוב.

הרכבת הודתה בכתב ההגנה, כי אכן היה עיכוב, אולם טענה, כי האיחור היה בן 24 דקות בלבד ולכן התובע אינו זכאי לפיצוי. זאת, בשל הנוהל שקבע מנכ"ל הרכבת מכוח התקנות, ולפיו על איחור של 30 דקות יפוצה הנוסע בכרטיס נסיעה אחד באותו קו, ובאיחור העולה על שעה יפוצה בשני כרטיסים.

עוד טענה הרכבת, כי היה על התובע לצאת מוקדם יותר מביתו אם ההגעה בזמן להרצאה הייתה חשובה לו כ"כ, וכי קיימים סיכונים הנופלים על כל אדם היוצא מביתו ומתכנן את יומו בין אם באמצעות רכבו הפרטי או באמצעות הסעה ציבורית.

זכות הגישה לערכאות

השופט מנחם (מריו) קליין מבית המשפט לתביעות קטנות בת"א קבע, כי לתובע יש עילת תביעה הן מכח חוק החוזים והן מכח פקודת הנזיקין.

לדבריו, זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית במשפט הישראלי.

השופט בחן את חוקיותה של התקנה הקובעת את הפיצוי במקרה של איחור הרכבת, וקבע כי היא אינה עומדת בפסקת ההגבלה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ודינה להתבטל.

לדבריו, שלילת פיצוי (בגין איחור נמוך מ- 30 דקות) כדי לשמור על קופתה של הרכבת אינו יכול להיחשב כבעל תכלית ראויה.

הרכבת לא חסינה מתביעות

טענת הרכבת, כי אם יזכה התובע תהיה "פריצת סכר" של תביעות רבות נגדה- נדחתה. נקבע, כי אם התובע חסום מלפנות לערכאות משפטיות בכדי לקבל סעד ראוי, הרי שקיימת פגיעה מהותית בזכות יסוד. לדברי השופט קליין: "לא מדובר בעניין זניח אלא בפגיעה מהותית".

השופט ציין, כי הרכבת תולה יהבה בכך שעבודתה מתרכזת בהסעה המונית, ואולם, לדברי השופט קליין: "חברות האוטובוסים אינן חסינות מתביעותיהם של אזרחים בגין איחורים. מדוע הרכבת, אם כך, זכאית ליחס מועדף"?

עוד קבע בית המשפט, כי קביעת נוהל הפיצוי ע"י מנכ"ל הרכבת נעשתה בחוסר סמכות, מכיון שרשות הנמלים והרכבות היא שמוסמכת לקבוע הנוהל וזו הופרטה, ולא הוכח שמנכ"ל רכבת ישראל קיבל את סמכויותיה.

השופט ציין, כי נתגלו סתירות רבות בטענות הרכבת, אשר מנסה להציג עצמה כחברה איכותית, אשר דואגת לעמוד בלוח הזמנים שהציבה לעצמה.

נקבע, כי בנסיבות המקרה, הפיצוי ההולם יעמוד על סך 360 ש"ח בצירוף 500 ש"ח בגין הוצאות משפט.

לפסק הדין בעניין חיים אברהם פרי נגד רכבת ישראל בע"מ

למדור צרכנות

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.