אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> מגזין >> תחום >> פסק דין "גיל" במבחן הביקורת

פסק דין "גיל" במבחן הביקורת

מאת: רון וורמברנד, עו"ד | תאריך פרסום : 03/03/2004 12:00:00 | גרסת הדפסה

פסק דין "גיל" במבחן הביקורת

רון וורמברנד, עו"ד*

מאמר זה סוקר את הגישות הקיימות בפסיקה ביחס לסוגית ניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי מסכום הפיצויים הנפסק לנפגע בבית המשפט. המחבר בוחן באופן ביקורתי את העמדה שאומצה לאחרונה בסוגיה זו בפסק הדין בעניין גיל, ובתוך כך מצביע על הסכנה של קיפוח הנפגע כתוצאה מניכוי שרירותי של הגמלאות

 
 

הקדמה:

במאמר, "הנכות הכללית– ניכוי על פי דין או על פי הקביעה", הצבעתי על הבעייתיות הקיימת בנכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי (להלן: "גמלאות המל"ל") מפצויים בתביעות נזיקין, כאשר ביום מתן פסק הדין, אין בטחון שהתובע, בעתיד, ימשיך להיות זכאי לגמלאות.

בתמצית, קיימות בפסיקה שתי גישות עקריות:

א. "ניכוי על פי דין" - ההכרעה האם יש לנכות גמלאות נקבעת, שרירותית, על פי מעמד התובע במל"ל, ביום מתן פסק הדין (ראה ע"א 1098/90 ישראל עקב נ' פיטוסי רפי (לא פורסם)).

כלומר, מקבל התובע ביום פסק הדין גמלה מהמוסד לביטוח לאומי, ינוכו הגמלאות וזאת, גם אם בית המשפט, בניגוד לעמדת המל"ל, קבע שהתובע אינו עומד כלל בקריטריונים המזכים בגמלה.

ב. "ניכוי על פי הקביעה" - ההכרעה בסוגית נכוי גמלאות המל"ל בעתיד, תלויה גם בקביעות בית המשפט לענין יכולת ההשתכרות והצורך בעזרה סיעודית של הנפגע, אל מול הקריטריונים המזכים בגמלאות הביטוח הלאומי (ע"א 66/87 מזרחי מירב נ' בן יהודה איטה (לא פורסם)).

במלים אחרות, בית המשפט אינו מחויב עפ"י הדין, להורות, שרירותית, על ניכויין של גמלאות המל"ל, רק משום שביום מתן פסק הדין מקבל התובע גמלה, כאשר, לכאורה, על פי קביעותיו של בית המשפט, התובע אינו עומד בקריטריונים המזכים לגמלה וקיימת סבירות גבוהה, כי המוסד לביטוח לאומי, עשוי בעתיד לשנות את החלטתו.

מאז 2001, ניתנו בסוגיה זו , שני פסקי דין של בית המשפט העליון.

לפסק הדין בע"א 7102/99 חמודה נ' טרסט חברה לביטוח בע"מ, התייחסתי במאמר "נכות כללית - נכוי על פי דין או על פי קביעה עדכון".

ביום 15.1.04, ניתן פ"ד של בית המשפט העליון בע"א 8673/02, פורמן דניאל נ' רפאל גיל שניתן ע"י כב' השופט א. ריבלין (להלן פ"ד גיל), המתייחס לניכוי גמלאות שרותים מיוחדים (להלן: "שר"ם").

כב' השופט ריבלין בחר בגישת "הניכוי על פי דין" ונתן הנמקה מפורטת.

כדי לבחון את נימוקיו של כב' השופט ריבלין, יש צורך לסקור את קביעותיה העובדתיות של כב' השופטת אבידע, שדנה בתביעה בבית המשפט המחוזי.

פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי (ת.א. 7059/99):

רפאל גיל נפגע בתאונת עבודה.

נקבעה לו נכות אורטופדית משמעותית, בברך שמאל ועוד 10% נכות, בגין מחלת עור.

נכון ליום מתן פ"ד המחוזי, קבל התובע גמלת שר"ם מהמל"ל, הניתנת לנכה המוגדר כזקוק לעזרה בביצוע פעולות היום יום (לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, ניידות עצמית בבית).

אולם, בפ"ד של כב' השופטת אבידע, לא נמצאה הצדקה לזכאות, לאחר שהוכח בפניה, כי התובע אינו זקוק לעזרה סיעודית, בהיקף הנדרש על פי תקנות המל"ל (מענק מיוחד וקצבה מיוחדת לנכים – התשמ"ה- 1965):

"אף כי כאמור, אושרה לתובע קצבה מיוחדת, לא מצאתי לנוכח הראיות שהוצגו במהלך המשפט, כי יש הצדקה לפסיקת פיצוי עבור עזרת צד שלישי בהיקף שבקשה התביעה. התובע שנפגע בברכו השמאלית, וסובל ממחלת הפסוריאזיס הינו אדם עצמאי, היכול לשרת את עצמו …" (עמ' 20 לפ"ד).

כב' השופטת אבידע "עימתה" את קביעותיה, עם תקנות המל"ל:

"על פי תקנות הביטוח הלאומי (מענק מיוחד וקצבה מיוחדת לנכים), התשכ"ה- 1965, הקצבה ניתנת לנכה שזקוק לעזרה בביצוע "פעולות יום יום". פעולות יום יום הוגדרו באותם תקנות כפעולות של "לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, ניידות עצמית בבית, והקשור בהן". לא נטען כי התובע זקוק לעזרה באכילה או שיש לו בעיה בשליטה בהפרשות. התובע הודה כי הוא מתקלח בעצמו (עמ' 18 לפרוט'). לא נטען שהתובע זקוק לעזרה בלבישה, ואולם אשתו טענה בתצהירה כי "קיימות תקופות בהם יש החמרה והתפרצות של כאבים ברגלו, ואז אני נאלצת לסייע לו גם להתלבש ולשרוך את שרוכי נעליו"

…עולה, איפה, שעל פי הקריטריונים שנקבעו בתקנות בדבר קצבה מיוחדת לנכים, לא נראה כי התובע זקוק לקצבה שכזו" (עמ' 20 לפ"ד).

לאור קביעותיה אלו, נתקלה כב' השופטת אבידע בקושי, כאשר נאלצה להכריע בסוגית נכוי גמלאות שר"ם.

מחד גיסא, מקבל התובע גמלת שר"ם, נכון ליום פ"ד ומאידך גיסא, על פי קביעתה, לכאורה, אין הוא עומד כלל בקריטריונים המזכים בגמלה.

כב' השופטת אבידע פתרה את הקושי, בדרך של "הקפאת" סכום גמלאות המל"ל לעתיד:

" …למרות הצורך בסופיות, נראה לי שבמקרה זה יש טעם בטענה שקיימת אפשרות ממשית שבעתיד תבוטל הקצבה המיוחדת שמשתלמת לתובע. לכן, ראוי במקרה זה להקפיא הסכומים שישתלמו לתובע בשל קצבה מיוחדת בעתיד בידי הנתבעים שחוייבו לשלם הפצוי. היה ובעתיד תבוטל הקצבה המיוחדת יועבר הסכום שהוקפא, בניכוי סכומי קצבאות ששולמו, לידי התובע תוך מתן התחייבות על ידו לשפות הנתבעים אם בעתיד הקצבה תחודש" (עמ' 23 לפ"ד).

בכך, קשרה כב' השופטת אבידע בין קביעותיה לענין צרכיו של התובע לעזרה סיעודית ובין סיכוייו להמשיך ולקבל גמלת שר"ם, גם בעתיד.

פתרון "ההקפאה", מגן על התובע מפני סיכון של "נכוי כפול", כאשר פעם אחת, ינוכו הגמלאות בפ"ד ובפעם השנייה, יחליט המוסד על הפסקת הגמלה (כשכבר כיום, ישנן הוכחות מוצקות לכך, שהתובע, לכאורה , אינו זכאי כלל לגמלה).

לכך יש להוסיף, כי פתרונה של כב' השופטת אבידע, גם לא חשף את חברת הביטוח לסיכון של "תשלום כפול" לתובע ולמל"ל, בתביעות שיבוב.

אולם, פתרונה של כב' השופטת אבידע לוקה בכך, שלא נקבע מועד להתחשבנות סופית ובכך, נשארה תלויה ועומדת, לא רק תביעת התובע מול חברת הביטוח, אלא גם תביעת השיבוב של המל"ל, כלפי חברת הביטוח.

פתרון זה, לא עולה בקנה אחד עם הסכמים הקיימים, בין חברות הביטוח למל"ל, בנוגע לסילוק תביעות שיבוב, במסגרת תקופת ההתיישנות של 7 שנים ובראייה רחבה יותר, נוגד את עקרון "סופיות הדיון".

יתכן והדרך הנכונה יותר, היתה לקבוע מועד סופי, סמוך לתום תקופת ההתיישנות של תביעת השיבוב (בהנחה שתוותר תקופה ארוכה דיה), שבמהלכה, תבחן מחדש זכאות התובע לגמלת שר"ם.

כך או כך, הדיון בפ"ד של כב' השופטת אבידע, הינו אקדמי בלבד, הואיל ובית המשפט העליון, לא קבל את פתרונה של כב' השופטת אבידע, מנימוקים עקרוניים.

פ"ד בעליון (ע"א 8673/02):

בהעדיפו את גישת "הנכוי על פי דין", קיבל כב' השופט ריבלין, את ערעור חברת הביטוח והורה על ניכוי גמלאות המל"ל (שר"ם).

וכך נימק כב' השופט ריבלין את החלטתו:

"בענייננו, אין לבית המשפט אלא להניח כי המוסד לביטוח לאומי ימשיך לשלם לגיל את הגמלה, אותה הוא משלם לו היום, על סמך החלטה שנתקבלה אצלו. אמנם קיים סיכוי שבעתיד תשלל מגיל הגמלה. אך סיכוי שכזה קיים ביחס למרבית הגמלאות המשתלמות על ידי המוסד לביטוח לאומי, והדבר אינו מהווה עילה לשלילת ניכויין. אם לא החליט המוסד לביטוח לאומי לשלול קצבה עוד לפני מתן פסק הדין, לא יתחשב בדרך כלל בית המשפט באפשרות שקצבה אשר משתלמת ביום מתן פסק הדין, תחדל מלהשתלם מאוחר יותר. אין זה מדרכו של בית המשפט לקבוע כי הנכוי ישלל החל מאותו מועד עתידי בו יחליט, אולי, המוסד לביטוח לאומי על הפסקת תשלום הגמלה (עמ' 7 לפ"ד).

בטרם אדון בנימוקי פ"ד לגופן, הערה מקדימה אחת:

פ"ד גיל", לא אוזכרו פסקי הדין שהלכו בגישת "הניכוי על פי קביעה" ובפרט, פ"ד של בית המשפט העליון בענין "מירב מזרחי" ו"מאיר חיון" (ע"א 66/87, ע"א 938/91 חיון מאיר נ' עבד אלעזיז פדל (לא פורסם)).

על כן, "פ"ד גיל", לא שינה הלכה קיימת ועדיין, קיימות שתי גישות סותרות, המעוגנות בפסקי דין של בית המשפט העליון.

זהו בודאי מצב לא רצוי, בשיטת המשפט הנהוגה בישראל.

בחינת נימוקי פ"ד גיל:

הנימוק הראשון:

"בענייננו, אין לבית המשפט אלא להניח כי המוסד לביטוח לאומי ימשיך לשלם לגיל את הגמלה, אותה הוא משלם לו היום, על סמך החלטה שנתקבלה אצלו" (עמ' 7 לפ"ד).

קיים קושי לקבל את "הנחת עבודה" זו, של כב' השופט ריבלין.

מחד, כב' השופט ריבלין בערכאת הערעור, לא התערב בקביעותיה העובדתיות של כב' השופטת אבידע, בנוגע להיקף וסוג העזרה, לה זקוק התובע.

מאידך, קבע כב' השופט רבלין, כי היה על כב' השופטת אבידע להניח, כי כאשר יבדוק המל"ל בעתיד את זכאות התובע לגמלה, דעתו תהיה שונה בתכלית מזו של בית המשפט.

כלומר, להניח את הבלתי סביר בעיני בית המשפט.

על פי מבחן של "סבירות" ו"צפיות", האם לא יותר נכון להניח, כי בעתיד, רופאי המל"ל "יישרו קו" עם מסקנת כב' השופטת אבידע, שנתמכה בחוות דעת רפואית, בראיות ובהתרשמות השופטת מהתובע.

"הנחת העבודה" של כב' השופט ריבלין למעשה, מרוקנת מתוכן את מסקנות בית המשפט המחוזי והופכת את קביעת המל"ל ביום פ"ד, למעין "נכות על פי דין", לצרכי הנכוי בלבד.

הנימוק השני:

"החשש מפני חיובו של המזיק בתשלום כפל" (עמ' 8 לפ"ד).

אכן, אחת מחולשותיה של גישת "הניכוי על פי הקביעה", נוגעת לסיכון המזיק בתשלום כפל, לתובע ולמל"ל – בתביעת שיבוב.

היחסים בין המל"ל וחברות הביטוח מעוגנים בהסכם כללי ולא נבחנים כל מקרה לגופו ועל כן, על בית המשפט להתחשב בסיכון של "תשלום כפל".

אולם, כב' השופטת אבידע, לא קבעה כי המל"ל יאמץ בוודאות את קביעותיה ולכן, בחרה במנגנון של "הקפאת" הסכום, כדי למגן את התובע מפני "ניכוי כפול" ואת הנתבעת, מפני "תשלום כפל", לתובע ובתביעת שיבוב של המל"ל.

כפי שהראתי לעיל, הקושי בפתרונה של כב' השופטת אבידע, הינו טכני ולא מהותי וניתן היה להסדירו, באמצעות התנייות נוספות, בהסכמים שבין חברות הביטוח למל"ל (ראה, לאחרונה, פ"ד של כב' השופט אור בסוגיית קיצור תוחלת החיים – ע"א 9946/01 אררט נ' המל"ל – לא פורסם).

לעומת זאת, גישת כב' השופט ריבלין, חושפת מחד, את התובע "לכרוניקה ידועה מראש" של "ניכוי כפול" ומאידך, מחייבת את המזיק לשלם למל"ל בתביעת שיבוב, הגם שקרוב לודאי, המל"ל לא ישלם לתובע גמלאות בעתיד.

יוצא "שהמרוויח העיקרי" מפ"ד גיל, הינו, המוסד לביטוח לאומי…

הנימוק השלישי:

"אמנם קיים סיכוי שבעתיד תישלל מגיל הגמלה. אך סיכוי שכזה קיים ביחס למרבית הגמלאות המשתלמות על ידי המוסד לביטוח לאומי, והדבר אינו מהווה עילה לשלילת ניכויין" (עמ' 20).

האם המקרה של התובע בפ"ד גיל, דומה הסיכוי לשנוי בעמדת המל"ל, לגבי גמלת שר"ם, למרבית הגמלאות, המשתלמות ע"י המל"ל.

התשובה רחוקה מלהיות חד משמעית, כן…

כך למשל, גמלאות נכות בעבודה משתלמות רק על פי אחוזי הנכות הרפואיים, שקבעה הועדה הרפואית (למעט לענין תק' 15).

לעומת זאת, גמלאות "נכות כללית", משתלמות גם על בסיס מצב פונקציונלי.

במידה ולנפגע נכות רפואית גבוהה מ- 40%, אך אין פגיעה ממשית בכושרו להשתכר, תדחה תביעתו וזאת, בניגוד לנפגע בעבודה, שזכאותו לגמלה נקבעת עפ"י אחוזי הנכות הרפואיים.

אולם, גם אם מגבילים את דבריו של כב' השופט ריבלין לגמלאות שר"ם, לא ניתן לאמר כי מדובר "בסיכוי שווה" לכל נכה.

מצבו של מר גיל, בודאי, לא דומה לנכה משותק בארבע גפיו, המוכר כזכאי לגמלת שר"ם, כאשר מדברים על סיכוי סביר, כי המל"ל עלול לשנות את דעתו בעתיד.

הנימוק הרביעי:

"הדבר נלמד גם מהנוהג, שאין עליו עוררין, כי אף אם משנה המוסד לביטוח לאומי את שיעור הקצבאות המשתלמות על ידו ומחליט על העצמתן, לא משפיע הדבר על פסק דין שהפך חלוט קודם לכן. ואף כאן: במידה שיחליט המוסד לביטוח לאומי על הגדלת הקצבה המיוחדת המשתלמת לגיל, לא יוכלו אריה, פורמן ווקסמן גוברין לבקש הגדלה של הניכוי והשבה של כספים ששלמו לגיל מכח פסק הדין לאחר שזה הפך לחלוט" (עמ' 8).

בנסיבות הענין, הסבירות שהמל"ל יחליט להגדיל את שיעור הגמלה, כאשר לדעת כב' השופטת אבידע, אין בכלל זכאות, קלושה ביותר.

ככלל, כאשר נמנע תובע, ביודעין, מהגשת בקשה להחמרת מצב ובפני בית המשפט קיימות ראיות על מצבו רפואי קשה בהרבה מזה, שנקבע ע"י המל"ל, אי פנייתו למל"ל, עלולה להחשב כהפרת החובה להקטנת נזק.

מכאן, בעוד שקיימת לבית המשפט הסמכות "לנכוי רעיוני", כדי להרתיע תובעים מלנהוג בחוסר תום לב, מבקש פ"ד גיל למנוע מבית המשפט סמכות "להקפיא רעיונית", כדי למנוע קיפוחו של התובע, שמיצה בתום לב, את זכויותיו.

הנימוק החמישי:

"אין זה מדרכו של בית המשפט לקבוע כי הנכוי ישלל החל מאותו מועד עתידי בו יחליט, אולי, המוסד לביטוח לאומי על הפסקת תשלום הגמלה" (עמ' 8).

כבר ציינתי לעיל, כי קיימים מספר פסקי דין שדוקא הלכו בדרך זו, שככל הנראה, לא עמדו לעיונו של כב' השופט ריבלין, בעת מתן פ"ד גיל.

מעניין לעמת דברים אלו של כב' השופט ריבלין, עם דבריו של כב' הנשיא ברק בע"א 66/87 מירב מזרחי נ' בן יהודה:

"הנתבעים אינם יכולים להנות משני העולמות: גם לטעון (ולזכות בטענה זו) שההפסד החודשי הצפוי למערער הוא פחות מ50%- מכושר השתכרותה לולא התאונה וגם לבקש שינוכו גמלאות על פי פרק ו' 2 לחוק, בהתבסס על ההנחה שצפוי שיגרם לה הפסד כושר השתכרות העולה על 50% מכושר השתכרותה לולא התאונה".

פ"ד של כב' השופט ריבלין, מאפשר גם מאפשר לנתבעים, "להנות משני העולמות".

בהתאמה למקרה שבפנינו, יוכלו הנתבעים לטעון (ולזכות בטענה), כי התובע אינו זקוק לעזרה סיעודית, ובכל זאת, לבקש לנכות לעתיד את גמלאות השר"ם, משום שביום פ"ד, מקבל התובע גמלה מהמל"ל.

הסתירה בולטת עוד יותר, כאשר בוחנים את פ"ד גיל, אל מול קביעת כב' השופט מצא, בע"א 938/91 מאיר חיון נ' עבדל עזיז פדל (לא פורסם):

" …משקבע השופט את אי כושרו התפקודי של המערער בשיעור שני שלישים, גילה בכך את דעתו, כי המערער כשיר להשתכר במומו שליש ממה שהיה כשיר להשתכר אלמלא נפגע. לנוכח הערכה זו היה מן המידה להעמיד גם את שיעור הנכוי על שני שלישים משווי הגמלה ולא על מלוא שיעורה.

כלומר, העובדה שהתובע מקבל גמלה ביום פ"ד, לא חייבה את בית המשפט להניח המשך זכאות ועל כן, לא נוכו גמלאות המל"ל בעתיד במלואן, אלא באופן יחסי, בהתאם לקביעות בית המשפט.

מכאן, שבפ"ד חיון , הלך בית המשפט העליון, בדרך ההפוכה מדרכו של כב' השופט ריבלין.

סיכום:

פ"ד גילמבסס את עמדת הדוגלים בגישת "ניכוי על פי דין" ומספק פתרון יעיל וחד משמעי, ברוח עקרון "סופיות הדיון".

אולם, הרציונל שמאחורי פ"ד גיל, יעיל ככל שיהיה, מביא לתוצאה שרירותית, שטמון בה סיכון של קיפוח ממשי של זכויות הנפגע.

לאחרונה, בסוגית השפעת קיצור תוחלת חיים של הנפגע, על תביעות השיבוב בין המל"ל וחברות הביטוח, אמר כב' השופט אור:

"אין זה ראוי שזכויות מהותיות תקופחנה בשם הרצון להתייעל" (ע"א 9946/01 אררט נ' המל"ל – לא פורסם).

בשולי הדברים, מעניינת העובדה, כי הדוגלים בשתי הגישות, כל אחד בדרכו, מסבירים כי גישתם היא התואמת יותר את עקרונות דיני הנזיקין, העוסקים בציפיות פני העתיד (השווה דברי כב' השופט ריבלין עם דברי כב' השופט אילן בת"א 246/93 מאיר מורדי נ' ציון חברה לביטוח (לא פורסם)).

יש לקוות כי סוגיה זו תחזור לבית המשט העליון וימצא פתרון אחד, יעיל וצודק.

פ"ד גיל, לדעתי, לא השיג את הפתרון המיוחל.


פסקי דין שאוזכרו במאמר:

ע"א 1098/90 ישראל עקב נ' פיטוסי רפי (לא פורסם).

ע"א 66/87 מזרחי מירב נ' בן יהודה איטה (לא פורסם).

בע"א 7102/99 חמודה נ' טרסט חברה לביטוח בע"מ

בע"א 8673/02, פורמן דניאל נ' רפאל גיל

ע"א 938/91 חיון מאיר נ' עבד אלעזיז פדל (לא פורסם).

ע"א 9946/01 אררט נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם).

ת"א 246/93 מאיר מורדי נ' ציון חברה לביטוח (לא פורסם).


* המחבר הוא עורך דין המתמחה בדיני נזיקין ורשלנות רפואית

** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כשלהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.


המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 


תגובות

הוסף תגובה
אין תגובות
שירותים משפטיים





חיפוש עורך דין לפי עיר :
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות











כתבות נוספות

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ