פיצויים לעובד ערבי לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה

לראשונה בישראל - מעביד (בתי-קפה טוישר) מתנצל ומודה כי שתי עובדות פוטרו אך בשל היותן ערביות. בית-הדין לעבודה חייבו בתשלום פיצויים בסך 40,000 ש"ח

במסגרת דיון בתביעה שהוגשה ע"י שתי מלצריות, קטי חנא ודוריס דור, אשר פוטרו מעבודתן בבית-הקפה וחנות השוקולד "טוישר" שבקניון רמת-אביב בחודש אוקטובר 1997, הודתה החברה המפעילה את בית-הקפה כי התובעות פוטרו ע"י מנהל בית-הקפה בשל היותן ערביות. השופטת שרה מאירי מבית-הדין האזורי לעבודה אישרה את הודאת החברה, נתנה לה תוקף של פסק-דין, וחייבה את "טוישר" בתשלום 20,000 ש"ח פיצוי לכל אחת מן התובעות (עב 304837/97 חנא ואח' נ' אוריבל ואח', פסק-הדין מיום 27 במרץ 2001). התביעה הוגשה ע"י עו"ד דורי ספיבק מהתכנית לזכויות אדם הפועלת בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב .

המדובר בפסק-הדין הראשון בישראל שבו נפסקים פיצויים לעובד ערבי בגין עבירה על חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, האוסר על הפליית עובד מטעמי לאום.

התובעות התחילו לעבוד כמלצריות בבית-הקפה "טוישר" ברמת-אביב בחודש אוקטובר 1997. הן זכו לשבחים רבים על עבודתן ממנהל בית-הקפה, מר אדריאן אקסברד. בכתב-התביעה נטען כי באחת המשמרות החליפו ביניהן התובעות מספר מילים ביניהם בשפה הערבית, ובעקבות זו הורה אחד מבעלי בית-הקפה למר אקסברד לפטר אותן. ואכן, התובעות גילו כי לא שובצו כלל לעבודה בשבוע שלאחר מכן, ולעומת זאת שובצו לעבודה מלצריות חדשות וחסרות נסיון לחלוטין. מספר ימים לאחר מכן הגיע מר אקסברד לביתה של קטי חנא, כדי להסביר להן מדוע פוטרו.

במהלך שיחה זו, אשר הוקלטה על-ידי התובעות, הודה מר אקסברד במפורש כי סיבת הפיטורין הינה היותן ערביות. עוד הדגיש מר אקסברד כי לא מצא כל דופי בעבודתן של השתיים, כי היו עובדות טובות, וכי לא היתה כל סיבה לפיטוריהן זולת היותן ערביות. לטענתו, פיטוריהן נעשו בניגוד מוחלט לדעתו, אך הוא הוכרח לפטרן על ידי בעל העסק.

במהלך הדיון בבית-הדין לעבודה, הודתה הנתבעת כי התובעות פוטרו על ידי מנהל בית הקפה שבבעלות הנתבעת על רקע לאומיותן הערבית. הנתבעת הצהירה כי היא מודעת לכך כי פיטורי עובדים על רקע לאומיותם הינו מעשה פסול ואסור, והיא מתנגדת לכל אפליה כזו בתוקף. החברה התנצלה בפני התובעות על פיטוריהן, והצהירה כי העסיקה בעבר עובדים בני הלאום הערבי ותמשיך לעשות כן בעתיד. ההסכמה קיבלה תוקף של פסק-דין, ובעקבות זאת הורה בית-הדין לנתבעת לשלם פיצויים בסך 20,000 ש"ח לכל אחת מן התובעות. במסגרת ההסכמה בין הצדדים נדחתה התביעה האישית שהוגשה כנגד בעל-העסק, אשר על פי הנטען הוא שהורה למנהל בית-הקפה על פיטורי התובעות.

עו"ד ספיבק שייצג את התובעות, הוסיף כי "בשוק העבודה בישראל קיימת אפלייה קשה של עובדים ערבים, ולמרות זאת מעטים הם אלה המגישים תביעות בעניין, וזאת בעיקר בשל קשיי ההוכחה של אפלייה."

סכום הפיצויים הגבוה ביותר שנפסק בישראל עד כה בעניין הפלייה בעבודה היה סך 50,000 ש"ח, ע"י בית-הדין הארצי לעבודה בתביעה שבה הוכח כי התובעת לא התקבלה למקום עבודה אך בשל היותה אישה. (דב"ע נו/ 129 - 3 פלוטקין ואח' נ' אחים אייזנברג). באותו עניין פסק בית-הדין הארצי לעבודה כי בתיקי שוויון הזדמנויות בעבודה מוסמכים בתי-הדין לפסוק כנגד מעביד מפלה פיצויים עונשיים, אשר מטרתם הרתעתי וחינוכי, ולא רק כלפי הנתבעים הספציפיים אלא גם ואולי בעיקר לכלל ציבור המעבידים.

עו"ד ספיבק אמר כי "יש לקוות כי הפיצוי התקדימי בסך 40,000 ש"ח שנפסק לטובת המלצריות אכן יתרום להרתעת כלל ציבור המעבידים בישראל מפני נקיטה באפלייה פסולה ואסורה."

אתר המשפט הישראלי פסקדין

www.PsakDin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.