ערערה על נישולה ופינויה מבית המגורים - וניצחה

ביה"ד הרבני הגדול הפך החלטה שקבעה כי הנכס שייך לבעל בלבד, משניתן במתנה מאביו. נקבע כי בפועל האב מכר להם את הדירה ולכן היא שייכת לשניהם שווה בשווה

בפסק דין שפורסם לאחרונה קיבל בית הדין הרבני הגדול ערעור שהגישה פרודה על החלטת האזורי בירושלים, המנשלת אותה מבית המגורים ומורה על פינויה. דייני הרוב, הרב צבי בן יעקב והרב דוד בירדוגו, קבעו שבני הזוג לשעבר קנו את הנכס מאבי הבעל - ולא קיבלו אותו במתנה, כפי שסבר האזורי - כך שאין סיבה שלא יחולק ביניהם שווה בשווה.

המערערת והמשיב התחתנו ב-2003 והביאו לעולם 5 ילדים. מיום נישואיהם גרו בדירה השייכת לאבי הבעל. לאחר כעשור של חיים משותפים, רכשו אותה ממנו, כאשר גם היום - בהיותם פרודים - השניים גרים בה בשיטת ה"נסטינג" (=הילדים נשארים בבית, ההורים הם אלה שמתחלפים).

בספטמבר אשתקד קבע בית הדין האזורי בירושלים שהדירה שייכת לבעל בלבד, ובהמשך אף הוציא צו לפינוי האישה מהנכס. הנחת המוצא של פסק דינו הייתה שהבית ניתן במתנה מאבי הבעל, כך שיש לבחון האם הוכחה לגביו כוונת שיתוף.

בית הדין השיב על השאלה בשלילה, על רקע תקופת נישואים ומגורים משותפים "לא ארוכה" לשיטתו, וחרף שיפוץ מאסיבי שמומן באמצעות משכנתה משותפת: הבסיס לכך, הסביר, הינו כלל מהמשפט העברי שלפיו יש לראות בהשקעה כספית של אדם ב"נכס חיצוני" של בן-זוגו, כמתנה שעליה הוא מוחל.

טעות, גם לפי דין תורה

האישה סירבה להשלים עם התוצאה והגישה את הערעור לבית הדין הגדול, שכאמור התקבל. דייני הרוב, הרבנים בן יעקב ובירדוגו, שמטו את הקרקע תחת הנחת היסוד של האזורי, לפיה הדירה ניתנה במתנה מאבי הבעל - באופן המשנה את התוצאה מן הקצה אל הקצה.

"הדיון על כוונת שיתוף היה מתאים אילו בבעלות האיש הייתה דירה עוד מלפני הנישואין, או אם הייתה ניתנת לאיש דירה במתנה - אף במהלך הנישואין. אך במקרה שלפנינו, שני הצדדים טוענים שהדירה הגיעה לרשותם בעסקת מכר ולא במתנה", הדגישו דייני הרוב.

הם התרשמו שהאזורי, למעשה, התעלם לחלוטין מהודאת הצדדים לפיה הדירה שייכת עקרונית לשניהם, אלא שהבעל רק טען כי מוצדק לאזנה באופן לא שוויוני (בשל העובדה שבגדה בו, לטענתו). אינדיקציה מרכזית לכך שמדובר במכירה ולא במתנה מצאו דייני הרוב בעובדה שאבי הבעל הגיש תביעה להשבת חובו מתמורת הדירה שטרם שולם.

אשר לשיפוץ, נקבע שנימוקי האזורי להכרעתו אינם נכונים, שהרי גם לפי דין תורה - אין לומר ש"מה שהוציאה" האישה עבור הדירה "הוציאה", כלומר איבדה. ואולם הובהר שמלכתחילה לא היה מקום לדון בשאלה, שכן, כאמור, הנחת המוצא של האזורי - לפיה מדובר בדירה שהוענקה במתנה, המהווה "נכס חיצוני" שיש להוכיח לגביה כוונת שיתוף - שגויה מן היסוד.

"מדובר בנכס שנקנה במהלך חיי הנישואין, שולם ושופץ באמצעות משכנתה שהצדדים נטלו, ואין ספק שהוא שייך לשניהם", סיכמו דייני הרוב.

לעומתם סבר דיין המיעוט, הרב מאיר פרימן, שמוקדם עדיין להכריע בערעור, טרם החלטת בית המשפט בתביעת אבי הבעל, אשר תשליך סופית על הקביעה האם מדובר במכר או מתנה.

על רקע עמדתו זו, הוחלט לבסוף להורות על פירוק השיתוף בדירה באופן שתמורתה תחולק אומנם שווה בשווה, אך תוך ניכוי יתרת החוב הנטענת לאבי הבעל - אשר תופקד בחשבון נאמנות, עד להכרעה סופית בתביעתו.

עם הפיכת פסק הדין שם לחלוט, קבעו הדיינים, יוחזר הכסף לצדדים בניכוי הסכום שנפסק לטובת אבי הבעל, אם וכאשר ייפסק.

• ב"כ המערערת: עו"ד מורן שבתי
• ב"כ המשיב: עו"ד חן סויסה

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.