מעסיקים רבים מחתימים את עובדיהם על תניית אי-תחרות שמטרתה למנוע מהם לעבור בעתיד לחברה מתחרה. האם זה חוקי ואיך זה מסתדר עם חופש העיסוק?
זה לא סוד שעובדים רבים במשק מעבירים את שנותיהם בעבודה מבלי שהם כלל מודעים לזכויות המגיעות להם. אחד הנושאים הבוערים בהקשר זה הינו הגבלת עובד מלהתחרות במעסיקו לאחר שסיים לעבוד אצלו. בין אם מדובר בעובדי הייטק, רואי חשבון או אנשי מכירות – רבים מהם נאלצים לחתום על הסכם עבודה שכולל סעיף אי תחרות כתנאי להתחלת עבודתם. על רקע הזכות החוקתית הנתונה לכל אדם לעסוק בכל משלח יד, עולה מאליה השאלה האם סעיפים כאלה הם בכלל חוקיים.
"ברוב המקרים בתי הדין לעבודה לא נותנים תוקף לתניות אי תחרות" אומר עו"ד קובי חתן, המתמחה בדיני עבודה. מניסיונו בתחום הוא מספר לנו שמעסיקים רבים מבזבזים לשווא את הדיו שלהם בהכנסת הסעיפים הללו להסכמי העבודה, מאחר שבפועל אין להם שום משמעות. לדבריו, חוקי העבודה מסודרים בצורה של 'פירמידת נורמות' כאשר הסכם עבודה אינו יכול בשום צורה לסתור זכות חוקתית כמו חופש העיסוק.
אז מתי בכל זאת יינתן תוקף לסעיף הגבלת תחרות? עו"ד חתן מסביר שתנאי הכרחי לכך הוא שהמעסיק יוכיח אינטרס לגיטימי שראוי להגנה. זה יכול להיות סוד מסחרי אליו נחשף העובד, תשלום מיוחד שניתן לעובד תמורת אי התחרות או הכשרה מיוחדת שניתנה לו. לעומת זאת, תניית אי תחרות "ערומה" רק לשם הגבלת התחרות – אינה תקפה ואינה חוקית.
האזינו לפרק המלא:
עו"ד קובי חתן עוסקת בדיני עבודה
עו"דקאסט – הפודקאסט המשפטי של קהילת עורכי הדין
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.