- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
עובד דפוס שחלה בסרטן הדם הוכר כנפגע עבודה
כך אדם שלקה בסרטן דם אלים מסוג מיאלומה נפוצה טורטר בין ביטוח לאומי לבין בית המשפט כדי לזכות בהכרה הפשוטה בכך ש-23 שנות עבודה עם חומרים רעילים הביאו להתפתחות המחלה.
בית הדין לעבודה בתל אביב הורה לאחרונה לביטוח לאומי להכיר באדם שעבד בין השנים 1971-2013 בעיתון "הארץ" – מתוכן 23 שנים בבית הדפוס של העיתון – כנפגע עבודה. השופטת אופירה דגן-טוכמכר קבעה כי מחלת הסרטן שבה לקה העובד נגרמה כתוצאה מחשיפה ממושכת לחומרים רעילים במסגרת העבודה, ומשכך הוא זכאי לגמלה.
התובע (69) עבד בעיתון "הארץ" במשך 42 שנים. ב-23 השנים הראשונות (עד 1994) הוא הועסק כמדפיס בבית הדפוס של העיתון, ובהמשך הועבר לעבוד במחלקת הסריקות.
בסמוך ל-2013 (השנה שבה עזב את העבודה) הוא חלה בסרטן דם מסוג מיאלומה נפוצה.
מאחר שסבר כי המחלה נגרמה כתוצאה משנים ארוכות של חשיפה לחומרים רעילים פנה התובע לביטוח לאומי כדי שיכיר בו כנפגע עבודה, אולם תביעתו נדחתה.
בתביעה שהגיש נגד המוסד בפברואר 2015, התובע ציין כי חלק בלתי נפרד של עבודות הדפוס כלל מגע ואף נשימה של חומרים רעילים שונים כגון נפט, בנזין ועוד. הוא הוסיף כי במשך 20 השנים הראשונות אולם הדפוס מוקם בסמוך למחלקה שבה התיכו פלטות שהכילו עופרת ושאריות של צבעי דפוס.
יתרה מכך, עבודות הדפוס בוצעו בקומת המרתף ולכן לא היו במקום חלונות – כך שלתובע לא היה מנוס אלא לנשום את כלל החומרים הרעילים שהתאדו לאוויר.
מנגד, ביטוח לאומי התבצר בעמדתו וטען שאין קשר בין תנאי העבודה של התובע לבין המחלה. לטענת המוסד, אין הוכחה לכך שהחומרים אליהם נחשף התובע במהלך עבודתו אכן גורמים לסרטן מהסוג שבו הוא חלה.
חשיפה אינטנסיבית לחומרים רעילים
במהלך הדיונים בתיק מונה מומחה שהעריך כי ישנה סבירות של מעל 50% שתנאי העבודה של התובע גרמו לסרטן בדמו. ואולם, ביטוח לאומי ניסה לערער את מהימנות קביעותיו בטענה שהן לא התבססו על מחקרים רפואיים.
בתגובה לטענותיו, השופטת דגן-טוכמכר הזכירה כי רק במקרים נדירים בית הדין ייטה שלא לקבל את עמדת המומחה מטעמו, והבהירה כי זה לא אחד מהם.
השופטת ציינה כי המומחה הסביר בהרחבה מדוע לטעמו החשיפה האינטנסיבית של התובע לחומרים רעילים בתקופת עבודתו בדפוס גרמה למחלתו. יתרה מכך, היא מצאה כי בשונה מעמדת ביטוח לאומי, המומחה הפנה בחוות דעתו למחקרים רפואיים התומכים בקביעותיו.
לפיכך, עמדת המומחה התקבלה תוך שהשופטת העירה כי אילו ביטוח לאומי היה רוצה להפריך את עמדתו, היה עליו להציג חוות דעת נגדית או לכל הפחות להפנות למחקר שסותר את עמדת המומחה.
בסופו של דבר התביעה התקבלה ומחלת הסרטן של התובע הוכרה כפגיעה בעבודה. בנוסף, ביטוח לאומי חויב לשלם לו הוצאות משפט בסך 5,000 שקלים.
- ב"כ התובע: עורך דין ביטוח לאומי ל. דגון
- ב"כ הנתבע: עו"ד ד. מזור
*עו"ד אריאל פרייברג עוסק בביטוח לאומי
** הכותב לא ייצג בתיק
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.
