ב' נ' המוסד לביטוח לאומי

האם יש להכיר במחלת מיאלומה נפוצה בה לקה התובע כפגיעה בעבודה, בשאלה זו נדרש בית הדין להכריע בהליך דנן.

עיקר העובדות הצריכות לעניין:

1. התובע, יליד 1949, עבד משנת 1970 ועד שנות ה-90 כעוזר מדפיס ומדפיס בבית הדפוס של "XXX" (להלן: "עיתון XXX").

2. ביום 5.11.13 הגיש התובע תביעה לנתבע להכרה בפגיעתו (מחלת הסרטן מסוג מיאלומה נפוצה) כפגיעה בעבודה.

3. משנדחתה תביעתו, ביום 3.2.15 הוגשה התביעה דנן אשר התבררה בפנינו.

4. לאחר שנשמעו עדויות הצדדים, ביום 7/5/17 מונה המומחה הרפואי (רפואה תעסוקתית) ד"ר גפן טמיר, על מנת לחוות דעתו ביחס לתביעתו של התובע.

5. התשתית הרפואית שהופנתה למומחה הרפואי הייתה כדלקמן:

    

   • התובע, יליד 1949, עבד ברציפות כמדפיס וכעוזר מדפיס בבית הדפוס של עיתון "XXX", משנת 1971 ועד לשנת 1994, במשרה מלאה + שעות נוספות.

     • בתחילת עבודתו (שנת 1971) עסק התובע בהרכבת מכונת הדפוס, ובמסגרת פעולת ההרכבה נחשף לחומרים כמו נפט ובנזין לצורך ניקוי ושימון חלקי המכונה.

     • במסגרת תפקידו לאחר הרכבת מכונת הדפוס (בשנים 1994-1971), התובע היה אחראי על ניקוי מכונת הדפוס ומילוי מכלי הצבע במכונה. לאור זאת, בא במגע ישיר עם צבעי הדפוס ועם חומרים ממיסים (כמו בנזין) לניקוי הצבע.

     • כמו כן, מספר פעמים בשבוע ביצע התובע ניקוי יסודי של המכונה, במסגרתו היה מנקה את הצבע מבין חלקי המכונה הפנימיים באמצעות חומרים ממיסים.

     • במהלך עבודתו זו נחשף התובע לאדים של צבעי הדפוס, חומרי הניקוי, הממיסים והמדללים.

     • בנוסף, לגבי השנים 1991-1971, באותו אולם בו בוצעה עבודת הדפוס, בסמוך למקום עבודתו של התובע וללא מחיצות, הייתה ממוקמת מחלקת ההתכה, אשר בה הותכו פלטות אשר הכילו בלטי עופרת ושאריות של צבעי דפוס. למעשה, בפלטות אלה נעשה שימוש חוזר והם הותכו שוב ושוב, כך שבעת פעולת ההתכה הן הכילו צבעי דפוס, בלטי עופרת, שמנים ומדללי צבע משימושים קודמים.

     • במהלך פעולת ההתכה בחום גבוה של כל החומרים יחדיו, היו מתקבלים ריחות חריפים אדים ועשן, והתובע נחשף מדי יום לריחות וחומרים אלה (כאמור העבודה עם העופרת הופסקה בשנת 1991).

     • עבודתו של התובע נעשתה במקום סגור ללא חלונות (קומת מרתף), כאשר דלת הכניסה מובילה לחניון. עבודת התובע בוצעה ללא שימוש באמצעי מגן, למעט אוזניות וכפפות שנעשה בהן שימוש רק בעת הוצאת הפלטות החמות ממכונת הדפוס.

        

6. ביום 22.6.17 נסרקה לתיק חוות דעתו של המומחה הרפואי ד"ר טמיר אשר סבר כי יש קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין מחלתו :

   1.מחלתו של התובע היא מיאלומה נפוצה – MYELOMA MULTIPLE

   2. לדעתי ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע למחלה בה הוא לקה וייתכן דרך החמרה.

   3.ניתן להגיד שמחלתו של התובע נגרמה על דרך של פגיעות זעירות. כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו.

   4.להערכתי, לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקויו של התובע ועולה על 20%.

    

7. בהתאם להחלטת בית הדין מיום 10.9.17 התבקש המומחה להשיב לשאלות הבאות שאותן הפנה הנתבע:

   1. האם תסכים כי הסיבות להתפתחות מיאלומה אינן ברורות דיין?

   2. האם תסכים כי קשר חיובי אינו מצביע על קשר סיבתי בסבירות מעל 50%?

   3. האם תסכים כי כשלא ניתן לשלול גם לא ניתן לאשר בסבירות מעל 50%?

   4. האם תסכים כי אין אסכולה רפואית הקושרת בקשר סיבתי את המיאלומה לחשיפה לחומרים?

   5. במידה ותשובתך לשאלה הקודמת שלילית ואתה סבור כי יש אסכולה רפואית הקושרת בקשר סיבתי את המיאלומה לחשיפה לחומרים, נא תפנה למחקרים ומאמרים הרלוונטים.

   6. למי מהחומרים אתה קושר את סיכון התובע לחלות?

   7. כיצד תוכל לקבוע שיש קשר סיבתי בסבירות עולה על 50% כאשר רמות ושיעור החשיפה לא הוגדרו?

       

8. תשובת המומחה לשאלות ההבהרה נסרקה לתיק ביום 30.10.17 והייתה כדלקמן:

   1.נכון שהסיבות למחלה עדיין אינן ברורות דיין.

   2.נכון שקשר חיובי אינו קשר סיבתי בסבירות 50%.

   3.כאשר לא ניתן לשלול בסבירות של 50% נותרת 50% סבירות לקשר חיובי.

   4.על פי הספרות הקיימת אין עדיין סיבה ברורה להתפתחות של המחלה, לכן אין גם אסכולה לעניין קשר סיבתי.

   5.כפי שפירטתי, החוקרים אינם סגורים לגבי גורמי סיכון, אך המומחים חושדים במספר גורמים, להלן ציטוט מ- Multiple myeloma

   Exposure to radiation, benzene, and other organic solvents, herbicides, and insecticides may also play a role.

   מקור ספרותי נוסף הינו ספר Multiple myeloma שדן גם אודות גורמי סיכון למחלה.

   In this sense, a recent study of Costantini et al. (2008) reported an increased risk of multiple myeloma after benzene exposure and long latency.

   כאשר המחברים מציינים שגם בחלק מהמקרים נמצא קשר חיובי לממיסים, צבעי שיער וחומרי הדברה.

   6.כפי שעולה מרוב מקורות הספרות, החשיפה לבנזן היא המובילה בתחום וגם ממיסים שיכולים להכיל רמות אלה ואחרות של בנזן כגון בנזין, קסילן וטולואן.

   7.במקרה שאין רמות ושיעור החשיפה מאוד קשה לקבוע דברים ומה שנותר להסתמך על תיאור תנאי העבודה כפי שפורטו בעובדות. בהתאם לתיאור נותר רושם שהתובע נחשף גם נשימתית וגם עורית בצורה אינטנסיבית.

    

   טענות הנתבע

9. הנתבע טוען כי אין מקום לאמץ את חוות דעתו של המומחה. לטענתו, המומחה השיב בחיוב לכל שאלות ההבהרה שהופנו אליו לרבות העובדה כי הסיבות למחלה אינן ברורות. לדידו משאין מחקר חד משמעי המוכיח קשר סיבתי בין גורמי הסיכון להם נחשף התובע לבין עבודתו הרי שיש לדחות את תביעתו.

    

   הכרעה

10. קביעת קיומו של קשר סיבתי בין אירוע בעבודתו של תובע ללקות ממנה הוא סובל הנה קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות. עם זאת, בקביעה זו מייחס בית הדין משקל מיוחד לחוות דעתו של המומחה האובייקטיבי שמונה מטעמו שהוא בבחינת "האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי" (דב"ע לו/8-0 סימיון דוידוביץ'- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז' 374). זאת, בין היתר, מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין מובטחת מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לפי בקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין.

11. על כן, בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ועל מסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן (דב"ע נו/244-0 המוסד לביטוח לאומי - יצחק פרבר, ניתן ביום 26.2.97, עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המל"ל (פסק הדין מיום 6/6/05 פורסם בנבו).

12. ד"ר טמיר, אשר מונה כמומחה רפואי בתיק זה, אמנם אישר בחוות דעתו בתשובותיו לשאלות ההבהרה כי הגורמים להתפתחות המחלה אינם ברורים ועם זאת, בהמשך חוות דעתו הבהיר כי ישנם מחקרים המצביעים על כך שחשיפה לחומרים מסוימים, לרבות אלה שאליהם נחשף התובע, מגדילים את הסיכון לחלות במחלה. לדעת המומחה בנסיבות העניין בשל החשיפה האינטנסיבית של התובע לחומרים מסוכנים משך שנים רבות ובתנאים שמנעו אוורור, והיו כרוכים בחשיפה עורית ונשימתית, הוא סבור שיש להכיר בקיומו של קשר סיבתי. למיטב הבנתנו טענת המומחה כי בנסיבות דנן עצמת החשיפה של התובע לחומרים מסוכנים מצדיקה הכרה בקיומו של קשר סיבתי (וזאת על אף שהקשר הסיבתי איננו חד משמעי) .

13. טענת הנתבע, לפיה חוות הדעת של המומחה איננה מבוססת, מתעלמת מהמאמרים שהנזכרים בחוות דעתו של המומחה, אין בה התייחסות מפורשת למאמרים או למה שנכתב בהם או כל נסיון לאבחן אותם, היא לא נתמכה בכל חוות דעת רפואית ואף לא הוצג מאמר /מחקר הסותר את המאמר עליו מסתמך המומחה מטעם בית הדין.

14. לדידנו ככל שהנתבע מבקש להשיג על חוות דעתו הרפואית של מומחה בית הדין הרי שהיה עליו להציג חוות דעת רפואית מוסמכת ומשכנעת, או למצער מאמר מטעמו, אשר יהיה במי מהם כדי לסתור את חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין. משלא עשה, כן הרי שהוא מנוע מלטעון כנגד חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין.

15. אשר על כן, מצאנו כי בנסיבות העניין לא קיימת הצדקה לסטות מחוות דעתו של המומחה הרפואי, ואנו קובעים כי הוכח קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה של התובע לבין מחלתו.

16. לנוכח האמור לעיל, החלטנו לקבל את התביעה ולהכיר במחלתו של התובע כפגיעה בעבודה.

17. הנתבע ישלם לתובע השתתפות בהוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

18. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין. ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

     

    ניתן היום, ט"ז אייר תשע"ח, (01 מאי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

    מר איסר באומל נציג עובדים		אופירה דגן-טוכמכר, שופטת – אב"ד		מר יהודה פינקלשטיין נציג מעסיקים