העובדת הסתכסכה עם מנהלת כוח האדם על רקע מחיקת ימי חופשה, כאשר לטענתה האחרונה צעקה והשפילה אותה. ביה"ד פסק לטובתה את ימי החופשה אך קבע שלא הייתה התעמרות
אם בית לשעבר במרכז רפואי גריאטרי לא תקבל פיצוי על התעמרות נטענת בעבודה – כך קבע לאחרונה בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. לטענת התובעת עבודתה הסתיימה בדרך משפילה ופוגענית מצד מנהלת כוח האדם, שהביאה אותה לסף קריסה נפשית באופן המצדיק פיצוי. השופטת הבכירה עידית איצקוביץ קבעה שהתובעת לא הוכיחה את יסודות עילת ההתעמרות הקבועים בפסיקה ודחתה את תביעתה ברכיב זה.
התובעת עבדה כאם בית במרכז הגריאטרי "נאות המושבה" למשך כ-12 שנים. בשלב מסוים של עבודתה היא שמה לב שנמחקו לה עשרה ימים ממכסת החופשה הצבורה לה. לטענתה, בשלב זה היא פנתה למנהלת כוח האדם במרכז על מנת להסדיר עת העניין, אך נתקלה בחומה בצורה. בסופו של דבר היא הגישה במאי 2021 מכתב התפטרות.
בתביעה לפיצויים שהגישה חודשים ספורים לאחר מכן באמצעות עו"ד אלי נחום, התובעת טענה כי בשבועות האחרונים לעבודתה היא הפכה מושא להתעמרות קשה, בוטה ופוגענית מצד מנהלת כוח האדם, אשר ניהלה עמה שיח מאיים. לטענתה, האחרונה אמרה לה "את לא יודעת עם מי את מתעסקת", "אני אפטר אותך", "אני אתיש אותך" – כל זאת תוך שימוש בצעקות ובטון דיבור בוטה ומאיים. העובדת סיפרה כי בשל היחס הפוגעני היא שקעה לדכדוך נפשי שהצריך קבלת טיפולים רפואיים.
מנגד טען המעסיק, באמצעות עו"ד עמוס ברכה, כי התובעת לא חוותה התעמרות. לשיטתו מדובר בוויכוח קצר מועד על נושא מקצועי (ימי חופשה) באופן שאינו מקים לעובדת עילה לפיצוי.
שתי שיחות בלבד
"לא כל עוגמת נפש הנגרמת לעובד בגין יחסים עכורים עם חבריו לעבודה או התנהלות הממונה עליו תחשב כהתעמרות בעבודה", הבהירה השופטת איצקוביץ. היא הסבירה שעל מנת לקבל תביעה בעילה של התעמרות, נדרש בין היתר להוכיח התנהגות פוגענית חוזרת ונשנית מצד המעסיק שהביאה לתחושת עלבון אובייקטיבית.
השופטת קבעה שהתובעת לא עמדה בקריטריונים אלה ולכן היא אינה זכאית לפיצוי. לדבריה, תביעת העובדת התבססה על שתי שיחות מוקלטות עם מנהלת כוח האדם, מהן עלו אמנם התבטאויות לא נעימות, אלא שהן אינן מקיימות את התנאי בדבר "התעמרות חזרתית ומתמשכת".
עוד ציינה השופטת, שהרקע לוויכוחים בין התובעת ומנהלת כוח האדם היה מדיניות המעסיק ביחס לצבירת ימי חופשה. במלים אחרות, לא מדובר במחלוקת אישית אלא בעניין הנוגע לזכותו של המעסיק לנהל את ענייניו על פי שיקול דעתו.
בתוך כך השופטת דחתה את עתירת העובדת להכיר בהתפטרותה כפיטורים מחמת הרעה בתנאי העבודה, באופן המזכה אותה בפיצויי פיטורים. מלבד העובדה שטענת ההתעמרות נדחתה, השופטת נימקה כי מחיקת ימי חופשה בהתאם לחוק אינה הרעה מוחשית בתנאי העבודה.
לצד זאת השופטת ציינה כי המעסיק לא נתן לעובדת הזדמנות נאותה לנצל את ימי החופשה טרם מחיקתם, ולכן עליו לשלם לה את פדיונם בסך 3,071 שקל. למרות זאת, ההליך נגמר בהפסד מבחינת התובעת שקיבלה רק 2% מסכום התביעה, וחויבה ב-5,000 שקל הוצאות משפט.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין