הנכס נרכש לפני החתונה ונרשם על-שם האישה. השופט קבע כי אף שהבעל לא עבד, הוא תרם את חלקו למאמץ המשפחתי ולכן חל שיתוף על הדירה
גבר שנפרד מאשתו לאחר כעשרים שנות זוגיות יקבל חצי מדירתה - כך נקבע לאחרונה בבית המשפט למשפחה בחדרה. אף שהנכס נקנה טרם הנישואים ונרשם בטאבו על-שם האישה, והגם שהיא זו שעבדה ופרנסה - שוכנע השופט ירון אלטרזון שהבעל תרם את חלקו, בין היתר באמצעות שיפוצים שהרחיבו את שטח הבית לאורך השנים כמעט פי ארבעה.
הצדדים הכירו ב-2003. לכל אחד מהם הייתה זו זוגיות פרק ב' עם ילדים משלו ממערכת יחסים קודמת. לאורך שנות הזוגיות מי שעבדה ופרנסה הייתה האישה, בעוד הבעל קיבל קצבת נכות מביטוח לאומי. ב-2006 נקנתה הדירה שבמוקד ההליך ונרשמה על-שם האישה בלבד.
כעבור שנה מהרכישה עברו הצדדים להתגורר בנכס, וזאת עד לפרידתם ב-2023. בתווך הם הביאו לעולם שלושה ילדים משותפים, ואף התחתנו כדת משה וישראל. לאחר הפרידה עבר הבעל לגור ביחידת דיור הצמודה לדירה, וניהל מאבק משפטי מול פרודתו על חלוקת הנכס.
בתביעה שהגישה האישה באמצעות עו"ד ישראל יפרח ועו"ד שרית שגיב, הדירה שייכת לה בלבד. לדבריה מי שנשא במשכנתה לאורך השנים היו רק היא ואימה. היא הודתה אומנם שהבעל סייע בשיפוצים, אלא שלגרסתה השיבה לו את השקעתו. לשיטתה לא הוכחה בנסיבות העניין כוונת שיתוף, ומכאן שיש לקבוע שהנכס בבעלותה הבלעדית.
מנגד טען הבעל, שיוצג על ידי משרד עורכי הדין אתי חסן, שיש לחלק את הדירה בין הצדדים. לגרסתו, הסיבה לרישום הנכס על-שם פרודתו בלבד נעוצה בסירוב הבנק לתת לו משכנתה נוכח היותו נפגע עבודה המתקיים מקצבה. ואולם בפועל, לדבריו, הדירה נקנתה במשותף והוא אף נתן ידו בשיפוצים על חשבונו - בעקבותיהם אף חלה בסרטן. הבעל הוסיף שבניגוד לטענת האישה, הוא העביר לאימה מדי חודש מאות שקלים עבור המשכנתה.
מאמץ משותף
ואכן, השופט אלטרזון שוכנע שהבעל תרם את חלקו לתא המשפחתי גם בלי לצאת לעבודה. בעניין זה הבהיר השופט כי "ההלכה אינה מגדרית וחלה על נשים בלבד - אלא היא חלה כמובן גם על גבר שהוא בעל אשר הוא זה שמנהל את משק הבית, כשהאישה התפנתה לעבוד מחוץ למשק הבית או לפיתוח הקריירה שלה".
לגופו של עניין קבע השופט כי הוכחה כוונת שיתוף ספציפי ביחס לדירה, שנקנתה כאמור טרם הנישואים ועל כן מהווה "נכס חיצוני" שכברירת מחדל אינו כלול בחלוקת הרכוש. זאת, בין השאר בשל שיפוצים מאסיביים שנערכו בנכס לאורך השנים על-ידי הבעל והגדילו את שטחו בכמעט פי ארבעה.
בהקשר לכך צוין שבעוד שטח הדירה המקורי כמופיע בנסח הטאבו היה 33.95 מ"ר, הרי שכיום גודלה 120 מ"ר. "כשהאישה טוענת כי המדובר בשיפוצים קלים, אינני יכול לקבל טענה זו - העובדות מדברות בעד עצמן", כתב השופט.
לפיכך נקבע שעצם הזוגיות הארוכה, הבאת הילדים המשותפים לעולם והמגורים המשותפים הממושכים בדירה, לצד "דבר מה נוסף" שהוכח בדמות שיפוצים שערך הבעל - מובילים למסקנה שחל שיתוף ספציפי בנכס, ועל כן זכאי הבעל ל-50% ממנו.
- ב"כ האישה: עו"ד ישראל יפרח ועו"ד שרית שגיב
- ב"כ הבעל: עו"ד אלינור בר סופיר ועו"ד דניאל אלפסי ממשרד עורכי הדין אתי חסן
לפסק הדין המלא בתיקים תלה"מ 29163-10-23 ואח'
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.