אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> מגזין >> תחום >> נכים וחללים במערכת הבטחון

נכים וחללים במערכת הבטחון

מאת: צבי רוטנברג, עו"ד | תאריך פרסום : 07/07/2004 12:00:00 | גרסת הדפסה

נכים וחללים במערכת הבטחון

צבי א. רוטנברג, עו"ד

במהלך השנים חלה הרחבה ניכרת בהגדרת ה"נכים" וה"חללים" של מערכת הבטחון. ביהמ"ש נוהג לגלות רוחב לב בדונו בתביעות להכרה כחללים או נכים, גם כאשר אין כל קשר בין הפגיעה למהות השירות הצבאי או הבטחוני. דא עקא, שפירוש מיטיב מעין זה, יפגע בסופו של דבר באלה שפגיעתם אכן נובעת מנשיאת הסיכון למען המדינה

 
 

במהלך השנים חלה הרחבה ניכרת בהגדרת ה"נכים" וה"חללים" של מערכת הבטחון. ביהמ"ש נוהג לגלות רוחב לב בדונו בתביעות להכרה כחללים או נכים, גם כאשר אין כל קשר בין הפגיעה למהות השירות הצבאי או הבטחוני. דא עקא , שפירוש מיטיב מעין זה, יפגע בסופו של דבר באלה שפגיעתם אכן נובעת מנשיאת הסיכון למען המדינה.

תקציר

משרד הבטחון מטפל כיום ביותר מ- 21,000 משפחות חללים ומעל 85,000 נכים, ומעבר לכך בעשרות אלפי תביעות להכרה כחללים או נכים.

ע"פ החוק, חייל יוכר כנכה עם קיומם של שני תנאים במצטבר: "בתקופת שירותו" ו-"עקב שירותו". בית המשפט העליון נדרש עשרות פעמים לפירושו של הביטוי "עקב שירותו", ולמרות כן לא הצליח לגבש קריטריונים קבועים ואחידים.

המגמה של בית המשפט לגלות יחס של רוחב לב לתביעות, הביאה לכך שבכלל הנספים והחללים, כאלה שבינם לבין מהות השירות הצבאי או הבטחוני אין כל קשר. פירוש אשר יהיה בו כדי להיטיב עם נכים אשר פגיעתם אינה נובעת מהשירות, יפגע בסופו של דבר באלה שפגיעתם אכן נובעת מנשיאת הסיכון למען המדינה.

יש הכרח לחזור לכוונה הראשונית של המחוקק ולהכיר כחללי ונכי מערכת הבטחון , כולל קבורה בבתי עלמין צבאיים אך ורק בחיילים ואזרחים כאחד שנהרגו או נפגעו עקב פעילות צבאית/בטחונית במהותה. מאידך בכל יתר המקרים , דין אחד לחיילים ואזרחים על פי חוקי המדינה הרגילים.

מבוא

מטרת מאמר זה לדון בהגדרת אוכלוסיית הזכאים כנכים וחללים של מערכת הבטחון.

משרד הבטחון/אגף השיקום מטפל כיום ביותר מ-21000 משפחות חללים וכ-85000 נכים, ומעבר לכך בעשרות אלפים (יתכן מאות אלפים) תביעות להכרה כחללים או נכים.

במהלך השנים בעקבות תיקוני החקיקה ובעיקר בעקבות הפסיקה חלה הרחבה ניכרת בהגדרת נכים וחללים של מערכת הבטחון. לצורך הדיון מובאים תחילה סעיפי החוק הרלוונטים.

חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950:

1. "חייל" פירושו - אדם בשירות צבאי ;

"חייל משוחרר" פירושו - אדם ששירת בשירות צבאי ושוחרר מהשירות ;

"חייל שנספה במערכה" ו"נספה" פירושו - חייל או חייל משוחרר, שמת כתוצאה מחבלה, ממחלה או מהחמרת מחלה, שאירעו בתקופת שירותו עקב שירותו ;

2. מחלה בשירות בחזקת מחלה עקב השירות

לצורך חוק זה, חייל או חייל משוחרר שחלה במחלה בתקופת שירותו ומת כתוצאה מאותה מחלה לפני תום שבע שנים מיום שחלה בה, ויש יסוד להניח כי חלה באותה מחלה עקב שירותו, רואים אותו כמי שמת עקב שירותו, אלא אם כן הוכח היפוכו של דבר.

2א. חבלה בדרך למחנה או ממנו

(א) רואים חבלה שגרמה למותו של חייל או של חייל משוחרר כחבלה שאירעה בתקופת שירותו עקב שירותו גם אם היא נגרמה בדרכו אל המחנה או ממנו, ובלבד ששהותו מחוץ למחנה היתה כדין ולא חלו בדרך הפסקות או סטיות של ממש שאין להן קשר עם השירות או עם הדרך אל המחנה או ממנו; לגבי חייל השוהה בחופשה רואים חבלה כחבלה שגרמה למותו בתקופת שירותו עקב שירותו רק אם נגרמה בדרכו מן המחנה אל יעד חופשתו או בדרכו אל המחנה מיעד חופשתו.

  2ב. מוות בשירות בחזקת מוות עקב השירות

לענין חוק זה, חייל שמת כתוצאה מחבלה, ממחלה או מהחמרת מחלה, שאירעו בתקופת שירותו, רואים אותו כמי שמת עקב שירותו זולת אם הוכח היפוכו של דבר.

16. התנהגות רעה חמורה

נגרם מותו של הנספה על ידי התנהגות רעה חמורה של הנספה, לא יחולו על בני משפחתו הוראות חוק זה המקנות טובות הנאה כל שהן.

חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב]:

1. "נכות" - איבוד הכושר לפעול פעולה רגילה, בין גופנית ובין שכלית, או פחיתתו של כושר זה, שבאו לחייל משוחרר אן לחייל בשירות קבע כתוצאה של אחת מאלה שאירעה בתקופת שירותו עקב שירותו:

  (1) מחלה;

  (2) החמרת מחלה;

  (3) חבלה;

"נכה" - חייל משוחרר או חייל בשירות קבע, שלקה בנכות;

1א . חבלה בדרך למחנה או ממנו

(א) רואים חבלה שאירעה לחייל או לחייל משוחרר כחבלה שאירעה בתקופת שירותו עקב שירותו גם אם היא נגרמה בדרך אל המחנה או ממנו ובלבד ששהותו מחוץ למחנה היתה כדין ולא חלו בדרך הפסקות או סטיות של ממש שאין להן קשר עם השירות או עם הדרך אל המחנה או ממנו. לגבי חייל השוהה בחופשה, רואים חבלה כאמור רק אם נגרמה בדרכו מן המחנה אל יעד חופשתו או בדרכו אל המחנה מיעד חופשתו.

"חייל השוהה בחופשה" - חייל השוהה כדין מחוץ למחנה שלא במילוי תפקיד בשירות, ולרבות חייל משוחרר בדרכו בחזרה מן השירות.

9. התנהגות רעה חמורה

נכה שהתנהגות רעה חמורה מצדו גרמה לנכותו לא יחולו עליו הוראות חוק זה המקנות טובות הנאה כל שהן.

עקב השירות

הביטוי "עקב שירותו" שבסעיף 1 לחוק הנכים הינו המוקד העיקרי לדיון בכל הערכאות. קשת האירועים הנדונים הנכללים בסעיף זה הינה רחבה ביותר החל בחבלה-פציעה בשדה הקרב מחד ועד להתפרצות מחלה קונסטיטוציונלית מאידך.

חייל שלקה בנכות יהא זכאי לתגמולים עם קיומם של שני תנאים במצטבר: אחד, תנאי הזמן - "בתקופת שירותו": הפגיעה חייבת שתהא בתקופת שירותו של החייל. שניים, תנאי הקשר הסיבתי - "עקב שירותו": חייב שיתקיים קשר סיבתי בין הפגיעה שהחייל נפגע בה לבין שירותו בצבא. שני תנאים אלה תנאים נפרדים ומצטברים הם, ובהיעדרו של אחד מהם לא יבוא חייל שנפגע בקהל הזכאים לתגמולים.

אין חולק על כך, שמשמעותה המקובלת של המלה "עקב" היא "מפני ש-", "בגלל", "יען כי", "כתוצאה מן" וכיוצא באלה מילות יחס או תארי-פועל המורים על קשר סיבתי בין מצב או פעולה לבין התוצאה הכרוכה בהם או נובעת מהם. אף-על-פי-כן אין המושג "עקב שירותו" מחוור כל כך, ביחוד משבאים לדון בתוצאה המרוחקת במידת-מה מהמצב או מהפעולה המהווים את השירות, ובראייה ראשונה קשה להבחין בקשר הסיבתי שביניהם.

בית-המשפט העליון נדרש עשרות פעמים לפירושו של הביטוי "עקב שירותו".

  השופט (בדימוס) י. בנאי במאמרו "התנהגות רעה של חייל כשוללת זכות לתגמולי נכות"[1].

סוקר סדרה של פסקי דין (שחלקם מאוזכרים גם במאמר זה) בהם נידונה שאלת "עקב השירות" ו"התנהגות רעה וחמורה". מסכם ואומר כי הפרשנויות השונות והסותרות של המונחים "עקב השירות" ו"התנהגות רעה וחמורה" כפי שהן משתקפות ועולות מפסקי הדין שפורטו ברשימתו, פוגעות ביציבות ובוודאות של הנורמה המשפטית, באופן שהציבור (במקרים שלפנינו – ציבור החיילים) אינו יכול לדעת מה מותר לו ומה אסור לו, ומכאן שמצב זה פוגע בשלטון החוק.

בדנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן נידונה סוגייה זו בהרחבה תוך הסתמכות על דיונים קודמים, וניתן לצטט קטעים מפסק דין זה בו מובאים ומצוטטים קטעים מפסקי דין קלאסיים קודמים בתחום זה:

חייל הסתכסך עם מפקדיו בצבא ואחד המפקדים אף היה מעליב ופוגע בו לעיני שאר החיילים. החייל נפגע קשות ולסוף חלה במחלת הסוכרת (שהיא ביסודה מחלה קונסטיטוציונלית). על יסוד חוות-דעתם של מומחים, ובהעמידו את "הקשר הסיבתי הקונקרטי" כמיבחן לקשר הסיבתי-המשפטי, מצא בית-המשפט כי המחלה פרצה עקב השירות (ע"א 137/64 וינשטיין נ' ק. התגמולים[2]), אמר השופט זילברג (שם 516)‎:

"... כפיפותו של החייל לנסיבות שהוא נתון בהן בחיי הצבא, היא כפיפות למשטר שאינו יכול להיחלץ הימנו, והוא אינו יכול, מרצונו החופשי, לעבוד ולחיות בתנאים אחרים; משום כך חייבת ההשוואה עם הסכנות שהיה חשוף להן בנסיבות אחרות, "אזרחיות", להיות יותר ליברלית (מבחינת החייל), ועל המדינה לשאת באחריות לכל מקרה חבלה או מחלה, הקשור קשר סיבתי קונקרטי לשירות הצבאי.

וכאן יבוא השואל וישאל: אם הקשר הסיבתי המספיק הוא קונקרטי ולא טיפוסי, על שום מה צריך היה המחוקק להוסיף את המילים "עקב שירותו", ולא הסתפק בדיבור "בזמן שירותו" בלבד? שהרי כרגיל כל תאונה המתרחשת בזמן השירות, קשורה מבחינה קונקרטית, בנסיבות השירות.

תשובתי לכך היא: כרגיל, לא בהכרח, ולא תמיד. הנקל לתאר לעצמנו אירועים ותאונות, שהם בבחינת "מלאך המוות מה לי הכא מה לי התם" , והיו קורים בדיוק, ובאותה צורה ממש, בין אם נמצא האיש במחנה הצבא בין אם נמצא מחוצה לו."

והוסיף השופט ברנזון (שם, ‎518):

"... כבר פסקו הפוסקים כי על הצבא - בדומה למעביד בקשר לאחריות מפני תאונות בעבודה - לקבל את האיש כמו שהוא על מעלותיו ועל חסרונותיו; על גבורותיו ועל חולשותיו, על חולייו ועל מדוויו. שמא תאמר, כי חברו כאן שני גורמים, חיצוני ופנימי, אובייקטיבי וסובייקטיבי, שגרמו להתלקחות המחלה ושבלעדי הרקע הקונסטיטוציונלי ונטייתו של המערער למחלת הסכרת ותגובתו הקיצונית או אף החולנית לסכסוכו עם הרס"ר לא היה קורה לו דבר? גם על זה כבר אמרו הפוסקים את פסוקם: די בכך שמה שאירוע תרם להופעת המחלה או להחמרתה."

השופט מני, בדעת מיעוט, סירב להכיר בקשר סיבתי, באומרו, בין השאר, (שם, ‎521):

"כאשר חייל, בגלל אופיו המיוחד, מגיב מבחינה נפשית, בצורה בלתי רגילה, על אירוע רגיל הקורה בתקופת השירות - אירוע שעלולים להיתקל בו בחיי יום יום ושאינו מיוחד דוקא לשירות בצבא - וכתוצאה מכך פורצת אצלו מחלה קונסטיטוציונלית שהיתה לו נטיה אליה קודם לכן, אין בשום פנים ואופן לייחס מחלה זו לשירותו בצבא ולומר עליה כי היא אירעה או הוחמרה "עקב שירותו"".

חילוקי דעות אלה שבין הרוב לבין המיעוט - להרחבה או להצרה של אחריות המדינה כלפי חיילים לעת שירותם בצבא - מלמדים עד כמה תולה עצמו הקשר הסיבתי במדיניות שבית-המשפט מחזיק בה.

בע"א 418/73 לייט נ' קצין התגמולים[3] נקבע קשר סיבתי-משפטי בין השירות לבין מחלה בעניינו של חייל שמחלתו החמירה כתוצאה מתנאי אימונים רגילים לאחר שבית-המשפט ראה גם בהם תנאים קשים ויוצרי-מתח מעבר לצפוי בחיים האזרחיים. סוג מקרים שני אינו קשור בהכרח במיוחדוּת שבשירות הצבאי, אך כולל הוא אירועים חריגים ויוצאי-דופן שאירעו לחייל במהלך שירותו ובקשר עם שירותו, אירועים אשר בעקבותיהם פרצה בגופו מחלה קונסטיטוציונלית. במקרים אלה נקבע קיומו של קשר סיבתי-משפטי, הגם שהאירוע שבעקבותיו פרצה המחלה - לא אופייני לחיי הצבא דווקא. סוג מקרים שלישי בהמשך הסקלה - קשה לפיענוח משני קודמיו - נסוב על מחלה קונסטיטוציונלית הפורצת בגופו של חייל במהלך השירות הצבאי אך בלא שכרוכה היא לא ביסוד "צבאי" ולא באירוע חריג ומיוחד. גם במקרים אלה לא בהכרח יישלל קשר סיבתי בין השירות לבין המחלה. כך, למשל, בע"א ‎419/58 קצין התגמולים נ' אהרן,[4] נדון עניינו של חייל "פסיכופאט מסוג בלתי יציב" אשר נחבל כתוצאה מנסיון להתאבד במהלך שירותו. בית-המשפט הכיר בקשר סיבתי-משפטי בין מחלתו של החייל לבין שירותו בצבא.

בסיכום פס"ד דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן[5] אומר השופט חשין :

"לאחר שקראתי פסיקה שקראתי; ולאחר שהירהרתי בדברים שקראתי; אין לי אלא להודות כי לא כל הכרעות שהוכרעו מעמידות עצמן בשורה ישרה. הכרעות קונקרטיות שהוכרעו דימיתי לאבנים טובות. ביקשתי להשחילן על פתיל אחד והנה נמצא לי כי לא כולן תואמות הן זו-את-זו. בה-בעת נגלה לי, כי הכוחות המניעים את ההלכה - אותם כוחות הם מאז שנות החמישים של המאה הקודמת, והעיקרים שנקבעו, בית-המשפט שמר עליהם לאורך כל השנים. מבין עיקרים אלה נזכיר ארבעה שלענייננו בנושא הקשר הסיבתי:

אחד, הנטל להוכיח קשר סיבתי בין פגיעה שחייל נפגע בה בעת שירותו לבין השירות ("עקב שירותו"), על החייל מוטל הוא.

שניים, המיבחן לקיומו של קשר סיבתי-משפטי על-פי חוק התגמולים הוא מיבחן הקשר הסיבתי הקונקרטי. אירוע שאירע בעת השירות בצבא או מצב שהחייל היה נתון בו, האם אלה גרמו - בעצמם או בצירוף גורמים אחרים - לפגיעה שהחייל נפגע בה.

שלושה, שאלת הדיקותו ועוצמתו של הקשר בין השירות הצבאי לבין הפגיעה בחייל - החבלה שנחבל בה, המחלה שחלה בה, המחלה שהוחמרה עקב השירות - שאלה זו נתונה על דרך העיקרון, למדיניות בית-המשפט, ובית-המשפט ינתב עצמו, על-פי תכלית החוק.

ארבעה, בקביעת קיומה של חבלה או מחלה שפגעו בחייל עקב שירותו יתפוש עקרון "הגולגולת הדקה". ‎

למרות הניסוחים המלומדים וקביעת הכללים, קשה לומר כי ההלכה מגובשת וברורה, כדברי השופט חשין עצמו בפסק הדין שלעיל: "דנו ושקלנו ובררנו והעמקנו, אך נוסחת-הקסם לא נמצאה לנו. חוששני כי גם הפעם לא יימצא הצופן לפיתרון".

כמו שנאמר: "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" (קהלת ז,כג).

התנהגות רעה וחמורה

יתירה מזו, במהלך כל השנים לא נעשה שימוש בסעיף 16 לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה. גם בסעיף 9 לחוק הנכים כמעט ולא נעשה שימוש.

סעיף 9 לחוק קובע שאין נכה זכאי לתגמול אם "התנהגות רעה חמורה מצדו גרמה לנכותו". הוראה זו יש לקרוא יחד עם הגדרת "נכות" שבסעיף 1 לחוק, לאמור : אין חייל זכאי לתגמול אם התנהגות רעה חמורה מצדו גרמה לחבלתו עקב שירותו. משמע שההתנהגות הרעה והחמורה, ותהא רעה חמורה אשר תהא, אין בה כשלעצמה כדי להוציא את החבלה שנגרמה מכלל חבלה עקב שירות, יש בה כדי לשלול מאת החייל זכות לתגמול, אף-על-פי שחבלתו נגרמה עקב השירות.

סוגייה זו נידונה ביסודיות בע"א 517/76 אליאב נ' ק. התגמולים[6].

מדובר באירוע: המערער היה חייל צבא-הגנה-לישראל, וביום 25.7.1972 שירת בבסיס ליד הגבול הסורי אשר ברמת הגולן. הוא נכנס למרפאה, ישב שם על המיטה, ומצא מתחת למזרן תת-מקלע עוזי. הוא לקח את הנשק לידיו וטענו במחסנית וכדורים והניחו על ברכיו - ותוך כדי כך נפלטה יריה שפגעה באמת ידו השמאלית של המערער. נגרמה לו נכות של 15%, והמערער תבע תגמולים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959.

אומר השופט ח. כהן (שם,625):

"ואמנם אין הדעת סובלת שאם נגרמה לו לחייל חבלה תוך כדי ביצוע עבירה צבאית, לא יראו עוד את החבלה כנגרמה "עקב השירות"; יש עבירות צבאיות המבוצעות מטבע ברייתן עקב השירות, ואינן יכולות להתבצע אלא עקב השירות בלבד. אין לך דוגמה טובה מזו שבשימוש בנשק ללא זהירות: השימוש בנשק הוא אליבא דכולי עלמא שימוש עקב השירות, ואין בדרך זו או אחרת של השימוש כדי להוציאו מכלל "עקב השירות". הוא הדין בשימוש בנשק ללא סמכות או ללא פקודה. הנשק הגיע לידי החייל עקב השירות, והוא נשאר בידיו עקב השירות אף אם הוא משתמש בו שלא לצורך השירות. ואין נפקא מינה לענין זה אם אותו שימוש בנשק מביא לידי חבלה בגופו של החייל המשתמש בו או בגופו של חייל אחר."

"עקב השירות" אין פירושו דוקא תוך כדי מילוי תפקיד צבאי כדין. אילו רצה המחוקק להגביל זכות התגמולים למקרי נכות שנגרמו תוך כדי מילוי תפקיד צבאי כדין, צריך ויכול היה לומר כן בלשון מפורשת. הדיבור "עקב השירות" רחב וגורף עד כדי לכלול בתוכו גם מעשים שנעשו תוך כדי שירות שלא כדין; וכבר נפסקה הלכה (ע"א 237/72 ירובסקי נ' קצין התגמולים[7]) שהקשר הסיבתי שבין השירות לבין החבלה אינו נפסק על-ידי מעשה רשלנות או מעשה אחר שלא כדין מצד הנחבל. המבחן הוא, אם החבלה "היתה מתרחשת - באותה שעה ובאותה צורה - אילו החייל אותה שעה לא היה חייל אלא אזרח ומצוי מחוץ לתנאי ונסיבות השירות הצבאי : זהו המבחן ואין בלתו ; שאם לא תאמר כן, תצומצם אחריות המדינה לנכות חייליה עד למינימום שאין הדעת סובלתו.

מאחר והחבלה הנדונה לא היתה באה למערער אלולא שירת אותה שעה ואותו מקום שירות צבאי והיה מצוי בתנאי השירות, הרי היא נגרמה עקב השירות.

השופט אשר בדעת מיעוט (שם,626):

"חברי השופט ח' כהן באמרו "השימוש בנשק הוא אליבא דכולי עלמא שימוש עקב השירות, ואין בדרך זו או אחרת של השימוש כדי להוציאו מכלל עקב השירות". לא אוכל להסכים לדברים הנ"ל של חברי, בוודאי לא בצורה הרחבה שבה הם נוסחו. לדעתי אי-אפשר לומר שכל שימוש בנשק, כשהוא נעשה על-ידי חייל, מהווה שימוש "עקב שירות". כל עוד משרת החייל בנשקו את מטרותיו של צה"ל הרי השימוש, אפילו היה השימוש רשלני או ללא פקודה מהממונים, נעשה עקב שירותו ; אך אם חורג החייל מהמטרות שלמענן הופקד הנשק בידיו, כגון שהוא משתמש בו למטרותיו הפרטיות, אין לומר שהשימוש הוא עקב השירות. אם יתקבל הניסוח הרחב שהוצע על-ידי חברי, נצטרך לפסוק שחייל המשתמש בנשקו הצבאי לשם חיסול חשבונות אישיים עם אוייביו או לשם שוד בדרכים מבצע פעולותיו עקב שירותו הצבאי. לדעתי עלינו לזכור שלא כל דבר שנעשה על-ידי חייל בתקופת שירותו נעשה גם עקב שירותו, ואפילו שימוש בנשק שנעשה בעת השירות יש והוא נעשה שלא עקב השירות. על האבחנה בין "תקופת השירות" לבין "עקב השירות" עמד המחוקק כשאמר בסעיף 1 לחוק התגמולים שרק מאורע שאירע בתקופת השירות והוא גם עקב השירות מזכה את החייל בתגמולים. אל לנו לשנות את כוונתו המפורשת של המחוקק בעניין זה על-ידי פירוש המבטל (למעשה) אחד מהתנאים הנ"ל ומשאיר בתקפו רק את התנאי האחר.

חברי סבור שהשימוש בנשק במקרה דנן היה עקב השירות מפני שהנשק הגיע לידי המערער עקב השירות ונשאר בידיו עקב שירות, אף אם הוא השתמש בו שלא לצורך השירות. נראה לי שהנחתו זו של חברי אינה תואמת את העובדות המוסכמות. העוזי הנדון הגיע לידו של המערער ללא כל קשר עם שירותו הצבאי; כזכור ביקר המערער במקום מגוריו המאולתר של חברו ומצא את הנשק במיטתו כשהוא מוסתר מתחת למזרן. אילו מצא המערער באותה הזדמנות מצלמה באותו מקום, האם גם אז היינו אומרים שהיא הגיעה לידיו עקב השירות? ואפילו נניח שאותה מצלמה הינה רכוש צבאי ונמסרה לידיו של החבר בקשר עם תפקידו - האם ניתן לומר שהיא, כאשר הוציא אותה ממקומה, הגיעה לידי המערער עקב שירותו הצבאי ?אינני רואה לגבי עניין זה הבדל בין המצלמה שבדוגמה ובין העוזי שבמציאות. לדידי יש לומר על שניהם שהם הגיעו לידי המערער בשעת שירותו אך לא עקב שירותו. נטילת העוזי המופקד בידי אחר על-מנת להשתעשע בו אין לה כל קשר עם קידום מטרות השירות ולכן אין לומר עליה שהיא נעשתה עקב השירות או שנשארה בידיו עקב השירות.

אני מסכים עם חברי ש"עקב השירות" אין פירושו דוקא תוך כדי מילוי תפקיד צבאי

כדין. גם כשמילויו של התפקיד הינו שלא כדין, כגון ברשלנות או תוך התעלמות מהוראות הממונים, עדיין יוכל הוא להיחשב כמעשה שנעשה עקב השירות בתנאי שהוא נעשה תוך מילוי תפקיד צבאי כדברי חברי, ולא לשם מטרה פרטית, משחק, מעשה קונדס וכיוצא באלה מעשים שאינם בגדר "מילוי תפקיד צבאי".

בפסק-הדין שניתן ב-ע"א 510/73 קצין התגמולים נ' עזרא מזרחי[8] נידון מקרה בו נפגע חייל שעה שנהג במכונית צבאית. נסיעתו היתה למטרותיו הפרטיות, אך הוא קיבל רשות ממפקדו להשתמש במכונית הצבאית למטרה זו, אומר השופט ברנזון (שם,115):

"גם כשאפשר לראות את הנסיעה כנסיעה ברשות, עדיין שאלה היא אם עקב הרשות הופכת הנסיעה להיות עקב השירות הצבאי של המשיב. לכל הדעות הנסיעה לא היתה תוך מילוי תפקיד שהוטל עליו על-ידי הצבא או על-ידי מפקדו. היא נעשתה אמנם ברכב צבאי, שהיה אצל המשיב ברשות, אבל בזמנו החפשי ולמטרה פרטית של ביקור חבר פצוע. אין לזה כל קשר עם תפקידו בשירות הצבאי כנהג של מפקד.

לפיכך, אין לדעתנו לראות בתאונה שקרתה לו בנסיעה זו חבלה עקב השירות הצבאי. אחרת היה המצב לו הטיל המפקד על המשיב חובת ביקור זה, או לפחות היה מעוניין בו או מטיל עליו מילוי שליחות כל-שהיא מטעמו במקביל לביקור ; כי אז אפשר היה לומר שהנסיעה נעשתה או השתלבה עם חובתו של המשיב כנהג צבאי הנתון. למרות מפקדו למילוי הוראותיו וצרכיו האישיים."

מסקנות ומחשבות

בהצעת חוק התגמולים לחיילים ולבני משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד) תשכ"ח-1988 ובדיון שהתקיים בכנסת בחוק זה, עולה, כי המחוקק ביקש לתקן מצב ששרר אז, ולפיו, חייל צה"ל שיצא לחופשה, ונחבל בגופו,לא היה זכאי לתגמולים לפי חוק הנכים באשר החבלה לא נגרמה עקב שירותו הצבאי, ומאידך ובדרך כלל לא היה מבוטח בדרך אחרת.

מכיוון שהמחוקק ראה את חופשתו של החייל כחלק בלתי נפרד משירותו הצבאי, קבע המחוקק, כי בכפוף לתנאים מסויימים, חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 (נוסח משולב)... יחול לגבי חייל (בשירות חובה) שנחבל כתוצאה מחבלה שאירעה בתקופת שירותו, אף שלא עקב שירותו. המחוקק יכל לפתור בעייה זו בדרך אחרת ע"י ביטוח החיילים כנהוג לגבי כלל ציבור העובדים (ואזרחים מהשורה). יש להניח שבעקבות לחץ המשפחות שביקשו "להיכלל" במסגרת נכי וחללי צה"ל נחקק החוק האמור.

ע"פ חוק בתי קברות צבאיים תש"י-1950, כל חייל שנספה במהלך שירותו מובא לקבורה בהלוויה צבאית, נקבר בבית עלמין צבאי, שמו מופיע בספר "יזכור" ומשרד הבטחון מסייע למשפחות לקיים אזכרות לזכרו.

  אולם לא כל מי שמוכר על ידי חוק "בתי קברות צבאיים" מוכר גם ע"פ חוק "משפחות חיילים שנספו במערכה".

במשרד הבטחון פועלת ועדת למ"ד (לפנים משורת הדין) המעניקה תגמולים והטבות גם למי שלא זכאי להם ע"פ החוק היבש, כגון מקרים בהם בן המשפחה נהרג במהלך חופשה מהצבא בנסיבות שלשירות הצבאי אין כלל קשר אליהן.

המגמה של בית המשפט לגלות יחס של רוחב לב לתביעות, הביאה לכך שבכלל הנספים והנכים, כאלה שבינם לבין מהות השירות הצבאי מרחק ת"ק פרסה.

  ובלשונו של הנשיא שמגר בע"א ‎459/89 קצין התגמולים נ' חריטן[9],:

מגמת בית משפט זה "לגלות יחס של רוחב לב לתביעה, שאם לא יעשה כן, תסוכל מטרת החיקוק, הבא להיטיב עם מי שנושא בסיכון מיוחד למען המדינה"... אולם, טיעון מסוג זה אינו יכול לעמוד כנגד המגמה הברורה של המחוקק, לזכות בתגמול בגין נכות (או חלק מנכות) שהיא התוצאה של השירות הצבאי דווקא. פירוש אשר יהיה בו כדי להיטיב עם נכים אשר פגיעתם אינה נובעת מהשירות יפגע בסופו של דבר באלה שפגיעתם אכן נובעת מנשיאת הסיכון למען המדינה.

אין מחלוקת שלמערכת הבטחון יש מחוייבות מוסרית לא רק לחיילים שנפגעו ע"י האויב ולבני משפחותיהם, אלא גם לאלה שנשלחו לצלול בקישון או נפגע בתאונה מבצעית וכיו"ב. אבל מדוע משרד הבטחון צריך לטפל כיום, ע"פ חוק, גם באיש קבע או שוטר שנפטר ממחלה ומוכר מייד כחלל צה"ל ? למה חייל בחופשה שעושה להטוטים באופנוע ונפצע עקב כך בתאונת דרכים, זכאי לאותו יחס כמו לוחם שנפצע בקרב .

הדברים הגיעו לשיא אבסורדי, כאשר חיילת שקיימה יחסי מין עם חיילים רבים – הוכרה כנכת צה"ל (ע"נ (ב"ש) 33/93 ע.א. נ' קצין התגמולים)[10].

במצב הנוכחי חייל וחברתו האזרחית שישבו בבית קפה ויהרגו בעת פיגוע חבלני או ינהגו במכונית בחזרה מבילוי ויהרגו בתאונת דרכים – החייל הוא חלל צה"ל, והחברה באותו אירוע - נפגעת פעולות איבה או נפגעת תאונות דרכים וכיו"ב.

מאידך אזרחים שנטלו חלק בלחימה בפועל כנגד מחבלים ועקב כך נהרגו או נפצעו – לא יוכרו כחללי ונכי צה"ל.

תקציב אגף השיקום לשנת 2003 הוא כ- 3.3 מיליארד ₪ , לשם השוואה , זהו תקציב גבוה בעשרות אחוזים מהתקציב הכולל של משרדי החוץ והמשפטים.

סבורני כי יש הכרח לחזור לכוונה הראשונית של המחוקק ולהכיר כחללי ונכי מערכת הבטחון כולל קבורה בבתי עלמין צבאיים אך ורק בחיילים ואזרחים כאחד שנהרגו או נפגעו עקב פעילות צבאית במהותה.

מאידך בכל יתר המקרים דין אחד לחיילים ואזרחים ע"פ חוקי המדינה הרגילים.

ההצעה נכונה וצודקת ותעניק מעמד ראוי ונכבד לחללי ונכי צה"ל הזכאים לכך באשר סיכנו את נפשם למען המדינה. יש לכך גם משמעות מורלית וחינוכית על חיילי צה"ל, ומעבר לכך משמעות לאומית אם מספר חללי ונכי מערכת הבטחון יכלול אך ורק הזכאים לכך ע"פ קריטריונים אלו , הקלה מינהלית על האמורים לטפל בחללי ונכי מערכת הבטחון , והקטנה משמעותית בתקציב הבטחון.


* עו"ד צבי א. רוטנברג מומחה בדיני עבודה, ביטוח לאומי , משרד הבטחון. שימש בעבר בתפקידים ציבוריים בכירים במשרד ראש הממשלה ובסוכנות היהודית. מאמרו זה פורסם בגליון מס' 29 של כתב העת "רפואה ומשפט".

** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם.


[1]      "רפואה ומשפט" , ספר היובל תשס"ב.

[2]      פ"ד יח(2) 510.

[3]      פ"ד כט(1(136.

[4]      פ"ד יג, 312.

[5]      פ"ד נו(5) 732.

[6]      פ"ד לא(1) 623.

[7]      פ"ד כז (1) 469.

[8]      פ"ד כט (2) 113.

[9]      פ"ד מה(5) 374.

[10]    דינים-שלום,כרך יג,81.


המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 


תגובות

הוסף תגובה
אין תגובות
שירותים משפטיים





חיפוש עורך דין לפי עיר :
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות











כתבות נוספות

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ