מנכ"ל ודירקטור לשעבר בחברה לייצור גירים טען שהחברה ובעלי המניות מחקו את החוב כלפיו במרמה ובניגוד לדין. בית המשפט קבע כי לא הוכיח את רוב גרסתו וממילא ויתר על כל טענה נגדם במסגרת הסכמי פשרה ומכירת מניות
השופט יונתן אברהם מבית המשפט המחוזי בנצרת דחה לאחרונה תביעה להחזר הלוואת בעלים של כ-4.2 מיליון שקלים שהגיש מנכ"ל ודירקטור לשעבר בחברת "מפעלי גרינשפון הנדסה" נגד החברה, חברת נוספת שמחזיקה במניותיה, בעלי מניות בחברה ורואי החשבון שהעניקו לה שירותים.
בפסק הדין נקבע כי התובע הוכיח שהחברה חייבת לו 991 אלף שקלים בלבד אלא שהוא לא זכאי להחזר משום שהוא חתום על הסכמי פשרה ומכירת מניות שבהם ויתר על כל טענה או תביעה נגד החברות. מעבר לכך, נקבע כי לא הוכח שבעלי המניות או רואי החשבון פעלו במרמה או "שיפצו" את דו"חות החברה בניגוד לדין.
התובע רכש ב-2010 את אחזקותיו של בעל השליטה הקודם בחברת "שקלר" שהחזיקה ב-100% ממניותיה של "גרינשפון" העוסקת בייצור גירים לתעשייה החקלאית. ב-2012 פרץ סכסוך בינו לבין בעלי המניות בחברה והם הדיחו אותו מתפקידו, לטענתו באופן כוחני ובוטה.
בהמשך הוא מכר להם את מניותיו וב-2016 הגיש באמצעות עורכי דין ניר שוסטר ויוני חרש את התביעה הנוכחית בטענה שהחברות ובעליהן פעלו כדי למחוק שלא כדין הלוואת בעלים שהזרים לחברה בסך של יותר מ-3.6 מיליון שקל ובתוספת הפרשי ריבית והצמדה הוא זכאי להחזרים של כ-4.2 מיליון שקלים.
גרינשפון ושקלר, שיוצגו על ידי עו"ד כמיל גרייב, וכן שני בעלי המניות בחברה שיוצגו ע"י עו"ד רון קולברג ביקשו לדחות את התביעה. מטעם החברות נטען בין היתר כי התובע מנוע מלהגיש את התביעה משום שהוא חתום על הסכמים שגובשו בעקבות הליכים משפטיים אחרים שבהם ויתר על כל טענותיו נגדן.
לגופו של עניין נטען בין השאר כי התובע לא הזרים הלוואות בעלים אלא עשה עסקאות סיבוביות ופיקטיביות שבסופן הכספים הוחזרו אליו. מעבר לכך, הוא הודח משום שהעמיס על החברות הוצאות פרטיות, משך כספים במרמה ועוד. נטען כי כל ההחלטות בעניינו נלקחו כדין ובשקיפות והחברות לא חייבות לו דבר.
בעלי המניות הוסיפו כי כל הכספים שהתובע היה זכאי להם הסתכמו בכ-776 אלף שקלים והוחזרו במסגרת בוררות שהתקיימה ביניהם.
מנוע מלתבוע
השופט יונתן אברהם ציין כי התובע טען להזרמת כ-1.9 מיליון שקלים ב-2010 לצורך פירעון הלוואת הבעלים של בעל השליטה הקודם אלא שהוא הוכיח רק כ-1.7 מיליון שקלים מתוכם. מעבר לכך, החוב לבעל השליטה עמד על כ-540 אלף שקלים בלבד אבל מהראיות עלה שסכום זה מצאה את דרכו חזרה לחשבונו הפרטי. באשר ליתר הכספים, אלה לא הניבו לחברה תועלת שכן הוזרמו ישירות לבעל השליטה, ככל הנראה עבור רכישת מניותיו.
השופט ציין כי התובע אכן הוכיח שבשנים 2011-2012 הזרים לחברה כ-1.6 מיליון שקלים והיא חייבת לו כ-991 אלף שקלים מתוכם. אלא שהתובע אכן מנוע מלתבוע את ההחזר לנוכח ההסכמים עליהם הוא חתום.
יצוין כי התביעה הוגשה נגד רואי החשבון של החברה בעבר בטענה ששיתפו פעולה עם שיפוץ דו"חות כספיים אלא שהשופט קבע שלא הוכח שהתרשלו בתפקידם.
בסיכומו של עניין התביעה כולה נדחתה והתובע חויב בהוצאות של 75,000 שקלים.
- ב"כ התובע: עורכי דין ניר שוסטר ויוני חרש
- ב"כ הנתבעים: עו"ד כמיל גרייב בשם החברות, עו"ד רון קולברג בשם בעלי המניות, עו"ד יוסי חכם בשם רואי החשבון
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין