מלחמה בין האם לבנה: למי שייכת דירת המגורים המשפחתית?

מאת: עו"ד מגי הלפרין

לפסק הדין בעניין ש.ס. נ' עיזבון המנוח י.ס. ואח'

האב המנוח וודאי לא תיאר לעצמו שצוואתו תוליד סכסוך מר על הזכויות בדירת המגורים המשפחתית. כאשר הבן ביקש לקבל את הדירה שירש, התנגדה האם, שעדיין מתגוררת בה, מפחד שלא תצליח לכלכל עצמה בזקנתה. ביהמ"ש נדרש להכריע בסוגיה הכאובה.

בן שביקש לקיים את צוואת אביו, אשר ביקש להוריש לו את דירת המגורים המשפחתית, נתקל בהתנגדות אמו בת ה-80 המתגוררת בדירה. בהתנגדותה, שהגיעה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת, טענה האם, כי היא זכאית למחצית הזכויות בדירה אף שהיא רשומה על שם המנוח בלבד.

האם, שגרה עם המנוח בדירה במשך כ- 50 שנים ושם גידלה את חמשת ילדיהם, בהם הנתבע, טענה כי בנה מנסה לנשלה מהדירה כיוון שהוא שקוע בחובות. לטענתה, היא והמנוח רכשו יחד את הדירה עוד כשהייתה צריף, ורשמו אותו מטעמי כבוד ובהתאם לנוהג העדה התימנית, על שם אביו, אשר במותו הוריש את הדירה למנוח. עוד טענה, כי עבדה כל חייה, הכניסה כספים למשק הבית המשותף ותרמה להשבחת הנכס, שבינתיים הורחב ושופץ.

הבן טען, לעומת זאת, כי הדירה נרכשה על ידי סבו וכי אמו לא תרמה דבר לרכישתה או לשיפוצה. עוד טען, כי הוריו קיימו הפרדה רכושית מלאה ומעולם לא ניהלו חשבון בנק משותף. כן טען, כי אמו צברה מאות אלפי שקלים, מה שמעיד שלא שיתפה את רכושה עם אביו המנוח.

"הכל היה של שנינו"

השופטת רונית גורביץ קיבלה את טענות האם. היא קבעה, כי לא הוכח מאילו כספים נרכש והושבח הנכס, אולם חזקת השיתוף חלה על בני הזוג. המשמעות היא, שאם השניים ראו בדירה כנכס משותף, הרי שהוא כזה, אף אם הועבר למנוח בירושה.

ואכן, הראיות בתיק מעידות על בני זוג, שהיו נשואים למעלה מ- 50 שנה, ניהלו משק בית משותף ושיפצו את הדירה, בה הקימו את משפחתם, יחדיו.

השופטת ציינה, כי האם הודתה שהיחסים עם בעלה המנוח התערערו לאחר שנפגע בתאונה, וכי בשלב מסוים הגישה נגדו בקשה לצו הרחקה, בשל אלימות. אולם, בסופו של המשבר נפתר, כאשר שני הצדדים, כולל המנוח, הודו שברוב השנים חיו חיי שלום וחברות.

עדות האם, שחזרה ואמרה: "הכל היה של שנינו", התקבלה על ידי השופטת, שציינה כי ניכר שהאישה עבדה והשקיעה ממרצה בטיפוח הבית ובגידול ילדיה. האווירה הכללית בבית הייתה של מאמץ משותף, אף שלבני הזוג לא היה חשבון משותף, היא סיכמה.

"התובעת והמנוח ראו בנכס בו נמצאת דירתם כמקשה אחת משותפת לשניהם. הגם שנכס זה נרשם רק ע"ש המנוח בדרך של ירושה ומתנה הרי שהוא נטמע ברכוש המשותף. התובעת והמנוח גרו בדירה המאוחדת, והשתמשו בכל הנכס בו גידלו את חמשת ילדיהם. במהלך חייהם המשותפים, שיפצו, הרחיבו והשביחו את הנכס מכספיהם המשותפים ובמאמץ משותף", כתבה השופטת, והצהירה כי האם זכאית למחצית הזכויות בדירה. הבן חויב בהוצאות משפט של 40 אלף שקל.

פסק הדין מתיישב עם ״עיקרון על״ שפסיקת ביהמ"ש למשפחה מבססת בשנים האחרונות: דירת המגורים המשותפת של בני זוג הוכרה כ״גולת הכותרת״ של השיתוף הרכושי ולבת הזוג זכויות בדירה, גם אם הייתה רשומה על שם הבעל בלבד.

במקרה זה, מרחיב בית המשפט ומוסיף, שהאישה זכאית למחצית הדירה גם אם הזוגיות לא הייתה תקינה ולא היה שיתוף רכושי בין בני הזוג.

• ב"כ התובעת: עו"ד טל איטקין
• ב"כ הנתבע: עו"ד יעקב סידי

לפסק הדין בעניין ש.ס. נ' עיזבון המנוח י.ס. ואח'

*עו"ד מגי הלפרין עוסקת בדיני משפחה

**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

למדור: דיני משפחה

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.